ביקורת ספרותית על פצפונת ואנטון מאת אריך קסטנר
ספר טוב

---

בספר 'שלושים וחמישה במאי' מעלה אריך קסטנר רעיון של בית ספר להורים, לצורך חינוך מחדש של הורים גרועים. הרעיון נראה ממש טוב בתוך המסגרת של הספר, וכמובן שהמבוגר האחראי, הלא הוא הדוד קונרד, זכה לחנינה ולשחרור מוקדם. אלא שאם מערבבים כמה ספרים של קסטנר יחד, אנו עשויים לגלות עוד מועמדים אפשריים. ההורים של אורה הכפולה. האם היא מלאכית קדושה וכנראה בת דמותה של אימו של קסטנר עצמו, אבל האב מתנהג בצורה דוחה ומגעילה עד שהוא זוכה לחינוך מצד שתי בנותיו קושרות הקשר, וחוזר בתשובה שלמה.

אנטון הוא עני, בן לאם יחידנית חולנית, והוא עצמו כליל המעלות. פצפונת חברתו היא בת להורים עשירים, אבל המבשלת המרושעת בביתה מאיימת לדרדר אותה לחיי פשע. אימה של פצפונת, שכנראה סבלה מדיכאון או ממיגרנות או משניהם גם יחד, היתה כנראה מועמדת בעיני המחבר לבית ספר להורים. גם אבא של פצפונת הוא לא טלית שכולה תכלת, אבל אליו המחבר סלחני יותר. כאשר אנטון נוזף בו, הוא חור מדרכו הנלוזה, וחוזר להיות הגבר בבית שמיישר את אשתו להתנהג כראוי כך שלא תסתגר בחדר ותדאג להתנהלות הראויה של הבית. אצל קסטנר הורים היו קדושים כמלאכי עליון או שטנים מרושעים הזקוקים לאילוף. התפקיד על חינוך הסוררים נפל על הילדים עצמם, ובספרות ילדים זה אפילו בסדר גמור.

הבעיה מגיעה כאשר אנשי תקשורת חושבים שכדאי ורצוי להיות ''שר המשפחה'' ולחייב הדרכת הורים בחסות ממשלתית. כי יש הורים, אחרים כמובן, שלא יודעים לחנך את הילדים שלהם כראוי. אז למי שחושב שזה רעיון טוב, אני אומרת ללכת ולבדוק איך נראות הדרכות חובה אחרות בחסות הממשלה. כמו למשל טיפת חלב, או רענון נהיגה. או הדרכת הכלות של הרבנות.

בברכת יום האם שמח, לאימהות טובות, לאימהות גרועות. ולרובנו, שנמצאות על כל הספקטרום, תלוי בשעה ביום ובכמה שאנשי תקשורת עצבנו אותנו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על פצפונת ואנטון