ביקורת ספרותית על וידוי מאת קולין הובר
ספר בסדר

---

אובורן בת ה-21 המתגוררת בדאלאס מבחינה במודעת 'דרוש עובד' דחופה ('תדפקו על הדלת המחורבנת!') על דלת סטודיו. זקוקה לכסף נכנסת ומתוודעת לאואן-אמן המצייר תמונות לפי וידויים אנונימיים שאנשים מכניסים לסטודיו.הוא מציע לה 200 דולר תמורת עזרה במכירות באותו ערב.
באופן מקרי ומעין תעתוע של הגורל שמם האמצעי זהה ומשעשע אותה שראשי התיבות של שמו הם OMG-oh my god.
שניהם נפגעו בעבר וחוו אבדנים קשים- היא שכלה את אדם שאהבה בגיל העשרה לאחר שהרתה לו והוא את אמו ואחיו בנסיבות טראגיות ומעיקות- מתחברים מייד בקשר אוהב. אובורן שגדלה באורגון עברה לטקסס בשל עניינים משפטיים סביב בנה הפעוט, סבתו ודודו טריי השוטר (אמו ואחיו של אדם) האחראים על בנה. טריי הכוחני רוחש לה סוג של חיבה חונקת שאפשר בלעדיה, רואה באואן 'נמסיס' ומתנכל לו. אובורן מוצאת את עצמה קרועה ביניהם- סוג של נאמנות לטריי עם חסרונותיו האוהב את בנה ויכול להעניק לו סביבה יציבה יחסית מול אהבתה לאואן הרגיש שיחסיו עם אביו מעורערים, יש בעיות נוספות בחייו ו'על הכוונת' של טריי.
היא כותבת לו וידויים מדי פעם.
התפתחויות לקראת הסוף משנות הכל. טריי חוצה קו אדום ויידרש לשלם מחיר אם הוא ואמו לא יניחו לאובורן לחיות את חייה עם בנה.
והוידוי האחרון של אואן בעל משמעות רבה וסגירת מעגל שהיא לא תדע לעולם.
די בסדר,רומנטי-מתקתק לעתים.מעוטר פה ושם בציורים ווידויים בכתב יד- אמיתיים ואנונימיים שנמסרו למחברת.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על וידוי