כתוב טוב ומעניין

אוסף של עשרה סיפורים יש בספר הזה המספר בעיקר על אהבות שונות . יש בו כמה טובים ואחד מעל כולם. סיפור על אמא ובנה שרוצה שיחזור לעבוד במשק שלהם לאחר שעזב לאמריקה. סיפור אחר על נערה בגיל ההתבגרות שמגלה שחבר שלה אוהב בעצם מישהי אחרת. סיפור נוסף על אלמן שזוכה לאהבה בגיל מאוחר וגם סיפור על שמו של הספר שבו בת מתחקה אחר אהובתו הסופרת של אביה שסודותיו מתגלים לה רק לאחר מותו.

הסיפור הטוב ביותר לטעמי הוא "החתן המושלם של רוחל'ה", סיפור מצמרר ובלתי נתפס על בתו של ניצול שואה שמחליטה להתחתן עם גבר שעברה של משפחתו אינה ידועה לה.

זו הכרות ראשונה ומוצלחת שלי עם ליברכט ואני יכול לומר שהתאהבתי. היא כותבת יפה, לעניין ולא מורחת אותך ומצליחה להאיר בדמויות איזושהי תובנה שמביאה לשינוי בחייהן, דבר שמוסיף עומק ומימד נוסף לסיפור.

דייט נוסף בהחלט מתבקש.

עשרה סיפורים קצרים על משפחתיות, קרבה ונאמנות (או העדרה) וסגירת מעגלים אחרי שנים רבות. חלק מהסיפורים נוגעים בשואה כשבאחד מהם- "החתן המושלם של רוחל'ה"- מגלה אב שבתו עומדת להתחתן אמת קשה.
בעלת משק עם רפת טסה לווירג'יניה לשכנע את בנה לחזור ארצה לניהול המשק ומגלה שאין ומעולם לא היה לו עניין אמיתי בגידול פרות וביתו כעת בווירג'יניה עם משפחתו ונכדה הצעיר- ילד שמעולם לא פגשה- מפתיע אותה; אשה החושדת שבעלה בוגד בה מחליטה פתאום לנסוע מחיפה לאילת לחפש ניחומים אצל האם שאינה אדם קל וגידלה אותה במשמעת נוקשה ולמרות הכל-אמא.
"פיקניק"- מתחיל בפיקניק עם שלוש תינוקות- צפרירה, אמילי ושושי- והוריהן (שהם 'אמא של' או 'אבא של'), דרך נעוריהן ובגרותן ואמהות בעצמן- משברים, מוות ואהבות אסורות. מעין תיבת פנדורה נפתחת כאשר אמא של אמילי מגיעה להתייעץ עם צפרירה שהינה עורכת דין בנוגע לצוואת בעלה.
הסיפור הנוגע ביותר לטעמי- "הניצחון של גנרל מונטגומרי"- קובי -נשוי ואב- נזכר בעצמו כילד ונער, נכד לניצולי שואה. הסב הקשור אליו במיוחד מלמד אותו בשקדנות היסטוריה ותאריכי מפתח של מלחמת העולם השנייה בעוד סבתו מנסה לשכנע 'תן לילד לשחק כדורגל ותפסיק לבלבל לו את המוח'.קובי מגיע כנער בכיתה ט' לתחרות ארצית בהיסטוריה זמן קצר לאחר פטירת סבו ומוכיח ידע מופלא, מעין כבוד אחרון לסבו.
ספר טוב למדי.הכתיבה שונה מסגנונה של המחברת בספרים אחרים שלה שקראתי והתחברתי פחות. "נשים מתוך קטלוג" טוב בהרבה לטעמי.

טוב, שוב קראתי ספר של סביון.
מה לעשות - אוהבת סיפורים קצרים.
הספר לא היה אכזבה גמורה, ולמי שאוהב סיפורים קצרים כמוני יש מה לחפש בו -
אבל אם אתם מחפשים דרך להכיר את הכותבת - תתחילו בספר אחר.
הספר הזה לא מהחזקים שלה לדעתי.
קשה לי להגדיר למה בדיוק, אבל אני חושבת שהדמויות קצת מלאכותיות מדי.
היה קשה לי להתחבר אליהן, או אפילו להאמין שהם ממש אנושיות.
לקווי העלילה יש הגיון מסויים - אבל כשהעיקר בסיפורים הוא דמויות, אני מצפה לליטוש חד יותר.

אבל זה בסדר - גם לסופרות מוכשרות מותר מדי פעם לשחרר לשוק ספרים פחות מוצלחים.
מקווה שזה לא סוף סיפור האהבה שלי עם סביון וכתיבתה - למרות שצריך סוף לסיפור אהבה...

הספר הוא קובץ של עשרה סיפורים שונים, קריאים ופשוטים ללא הרבה פילוסופיה, כאשר 'צריך סוף לסיפור אהבה' הוא אחד מהם.
מלבד מעט דברים, הנראים לנו לא הגיוניים, כמו למשל נהיגה של הגיבורה, סתם כך, מחיפה לאילת מבלי ליידע את בני משפחתה ב'לבכות על הכתף של אימא' או ההפתעה בסיום הסיפור "פרה על שם וירג'יניה", הסופרת מספרת סיפורים ישראלים - רגילים ופשוטים.
קליל וקריא.