ביקורת ספרותית על צריך סוף לסיפור אהבה מאת סביון ליברכט
ספר בסדר

---

עשרה סיפורים קצרים על משפחתיות, קרבה ונאמנות (או העדרה) וסגירת מעגלים אחרי שנים רבות. חלק מהסיפורים נוגעים בשואה כשבאחד מהם- "החתן המושלם של רוחל'ה"- מגלה אב שבתו עומדת להתחתן אמת קשה.
בעלת משק עם רפת טסה לווירג'יניה לשכנע את בנה לחזור ארצה לניהול המשק ומגלה שאין ומעולם לא היה לו עניין אמיתי בגידול פרות וביתו כעת בווירג'יניה עם משפחתו ונכדה הצעיר- ילד שמעולם לא פגשה- מפתיע אותה; אשה החושדת שבעלה בוגד בה מחליטה פתאום לנסוע מחיפה לאילת לחפש ניחומים אצל האם שאינה אדם קל וגידלה אותה במשמעת נוקשה ולמרות הכל-אמא.
"פיקניק"- מתחיל בפיקניק עם שלוש תינוקות- צפרירה, אמילי ושושי- והוריהן (שהם 'אמא של' או 'אבא של'), דרך נעוריהן ובגרותן ואמהות בעצמן- משברים, מוות ואהבות אסורות. מעין תיבת פנדורה נפתחת כאשר אמא של אמילי מגיעה להתייעץ עם צפרירה שהינה עורכת דין בנוגע לצוואת בעלה.
הסיפור הנוגע ביותר לטעמי- "הניצחון של גנרל מונטגומרי"- קובי -נשוי ואב- נזכר בעצמו כילד ונער, נכד לניצולי שואה. הסב הקשור אליו במיוחד מלמד אותו בשקדנות היסטוריה ותאריכי מפתח של מלחמת העולם השנייה בעוד סבתו מנסה לשכנע 'תן לילד לשחק כדורגל ותפסיק לבלבל לו את המוח'.קובי מגיע כנער בכיתה ט' לתחרות ארצית בהיסטוריה זמן קצר לאחר פטירת סבו ומוכיח ידע מופלא, מעין כבוד אחרון לסבו.
ספר טוב למדי.הכתיבה שונה מסגנונה של המחברת בספרים אחרים שלה שקראתי והתחברתי פחות. "נשים מתוך קטלוג" טוב בהרבה לטעמי.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על צריך סוף לסיפור אהבה