ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שבת, 25 בינואר, 2020
ע"י עינתי
ע"י עינתי
משבר האקלים לא מש מהתודעה שלי בחודשים האחרונים ומקבל ביטוי כמעט בכל דבר שאני עושה, הרגלי הקניה שלי, המיחזור, השימוש באופן כללי בכל דבר שאני עושה. החלטתי שאני לא קונה יותר קפה לקחת בכוסות פלסטיק או נייר, מגבירה את השימוש בשקיות בד ושקיות קניות רב פעמיות בסופר, לא מכסה יותר שום דבר במקרר בניילון נצמד או כסוף כי אין באמת צורך בזה, והרשימה עוד ארוכה. אני עשיתי לעצמי הרגל תודעתי בכל פעולה שאני עושה והוא לחשוב - "איך אני ממתנת את הוצאת האנרגיה והמאמץ של הטבע להתמודד עם הפעולה הזו". נשמע מסובך? האמת שממש לא. אני מקווה להמשיך ולהעמיק את זה.
*****
כואב לי שברור לי שרוב האוכלוסיה בעולם לא נמצאת אפילו קרוב לשינוי תודעתי בכל הנוגע למשבר האקלים. להיות אמא הפך אותי לרגישה עוד יותר לנושא הזה. איזה עתיד גרוע ונוראי אנחנו משאירים לילדים שלנו, בחוסר אחריות נוראי שלנו - אינדיבידואלית, קולקטיבית.
*******
ספרו של ספרן פויר, אם כך, היה אמור ליפול כמו פרי בשל לידיי הרעבות לקואליציה ספרותית בנושא. אך הפרי אינו בשל, הוא גם לא בוסר. הוא בכלל לא פרי.
בשלוש מילים: מנותק מהמציאות ומעמו.
בקצת יותר משלוש מילים:
*מה השורה התחתונה - בניגוד לספרן פויר, אני דווקא אתחיל מהשורה התחתונה של הספר הזה: הספר טוען (וכנראה בצדק רב) שחלקאות בעלי החיים היא היא הגורם המרכזי לפליטת הגזים הרעילים שאחראים לשינוי האקלים, ולכן על האוכלוסייה (בעיקר במדינות המפותחות, בעיקר במערב, וספציפית בארה"ב) למתן את צריכת המזון המופק מבעלי חיים- בראש ובראשונה בשר, ואחרי זה למתן צריכת מוצרי עוף חלב ביצים וכיו"ב.
*כגודל נכונות המסר, כך גודל האכזבה מאופן העברתו. - פויר מזלזל בקורא, וזה עצבן אותי נורא. הוא מודה שהוא חיכה עם המסר הנ"ל 70 עמודים בכוונה. במהלכם הוא מפציץ את הקורא עם שלל סיפורים על אנשים שיכלו לשנות את ההיסטוריה ולא עשו זאת ובכך תרמו לאסון נוראי כמו השואה למשל, ושלל נתונים אודות משבר האקלים. הוא מחכה כי הוא מפחד שהמסר הזה ירחיק קוראים מיידית מהספר. כנראה שפויר לא הבין בכלל שאנשים שפחות מעוניינים במשבר האקלים, השלכותיו, ומה הגורמים לו - לא יקראו מלכתחילה את הספר. אלו שכן - מנחשת שסתם נעלבו והתעצבנו כמוני.
*קח גומיה, אתה מתפזר. - הספר בסופו של דבר כתוב כמו סיעור מוחות שמשלב זכרונות רחוקים וקרובים של פויר ממשפחתו ששרדה ולא שרדה את שואה, נתונים של ארגונים כמו האו"ם ונוספים על משבר האקלים, דיאלוג בין שני קולות בראשו של פויר (מיותר) ואיפשהו באמצע גם המסר על להפסיק לאכול בעלי חיים. זה לא כתוב טוב למרות שזה איכשהו מתחבר יחד. לא הבנתי אם אני קוראת ספר, מניפסט מחתרתי, כתבה ארוכה מאוד בעיתון והלאה.
*ההלקאה העצמית מתנשאת ומעצבנת אותי, שוב. - לאורך הספר פויר חש צורך עז לפרוק מול הקוראים את הפעמים בהם נשבר מאורח החיים הצמחוני ואכל איזה המבורגר בשדה תעופה וכמה רע הוא מרגיש עם זה וכמה גם הוא, סה"כ, אנושי. בחיי שלא הבנתי מה הוא מנסה לעשות כאן. למי הספר הזה פונה? מה אתה רוצה שנעשה עם המידע הזה? גם אני ניסיתי להיות טבעונית עם הטבות (לאכול דגים למשל) וזה החזיק 6 חודשים ואני שמחה שעשיתי את זה ואחרי זה זה לא הצליח להמשיך ואולי אני מקווה לחזור לזה בעתיד, אבל מה הנקודה שלך כאן? שאולי זה סבבה לנסות ולהיכשל? ? אז יכולת פשוט לומר את זה!! במקום זה, כל הקטעים הללו על הכישלונות הללו יצאו לו כמו איזה יומן מסע לא מודע לכך שקוראים אותו מיליונים של אנשים.
בקיצור, הוא עצבן אותי, ובעיני לא תרם במאומה לסוגיה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עינתי
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
Pulp
מסכימה איתך וזה ברור - זה ברור שזה הנושא הכי רגיש בכל הסיפור, אני פשוט חושבת שהאופן בו הוא ניסה להעלות את זה לתודעה נעשה בצורה כל כך לא נכונה ומנותקת מהבנת הקושי הזה באופן אמיתי.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
יפה.
הנושא חשוב מאין כמותו ואני מציף אותו באופן יומיומי במקום עבודתי ובביתי.
אני דווקא חושב שהחשש של המחבר מוצדק כי איפה בסופר תראי לרוב תור? במחלקת הבשר כמובן. אנשים לא אוהבים לשמוע מסרים שליליים על תעשיית הבשר ומעדיפים להדחיק את זה. |
|
|
עינתי
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
מחשבות - מניחה שמעצבן בספר אחד, יעצבן גם בספרו האחר
זה שאין לנקוב בשמו - תודה! פרפר צהוב - תיארת מדויק :) |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מנומקת על ספר שנראה כמו החדר של נער מתבגר.
נשמע כמו יותר מדי בלאגן.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
ביקורת מצויינת לטעמי! הסברת יפה את דעתך המפורטת על הספר
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-7 חודשים)
הוא עיצבן אותי בספר אחר ולכן אין טעם לקרוא אותו.
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
