ביקורת ספרותית על זוהר כמו גן עדן מאת סוזן מייסנר

---

השנה היא 1918, מלחמת העולם הראשונה נמצאת בישורת האחרונה שלה. פולין ותומס ברייט ושלושת בנותיהם: אוולין מגי, ו-וילה עזבו זה עתה את העיירה קְוֶוייקרְטאון לעיר הגדולה פילדלפיה.
העזיבה והמעבר נדרשו למשפחה זאת לאחר שבנם התינוק הנרי מת במפתיע. ההתחלה החדשה של המשפחה נדרשה להם- לכל אחד מהם, כדי להתגבר על האובדן. בקְוֶוייקרְטאון המשפחה התפרנסה מגידול שיחי טבק, ואילו עם המעבר לפילדלפיה תומס מקבל הצעה מפתה שתשפר את חייהם: להיכנס לעסקי הקברנות של דודו הערירי, ובבוא היום לרשת את העסק.

ההתמודדות של המשפחה עם האבל הפרטי שלה מול ההתמודדות של העולם כולו עם התפרצותה של מגפת השפעת הספרדית. המגפה גבתה קורבנות רבים,כשהיא יוצאת את גבולות אמריקה ותגיע גם לאירופה. אותה מגפה שינתה את פני משפחת ברייט לעד, ותהיה הבסיס לכל הסיפור הזה.

המלחמה היא ברקע ומשמשמת כתפאורה. מי שיחפש סיפור היסטורי לא ימצא פה. האירועים נוכחים כל הזמן אבל הסיפור לא מעמיק במישור הזה. לעומת זאת התמקדה הסופרת בסיפור אנושי על משפחה שמנסה לאסוף את שבריה ולצמוח מתוך הכאב בתוך תקופה סוערת. כשדברים יומיומיים כמו אהבה ראשונה, משפחתיות ואחאות מקבלים את הפוקוס בכתיבה קולחת.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על זוהר כמו גן עדן