ביקורת ספרותית על האמת מאת אדוארד סנודן
ספר טוב

---

האמת היא שבעיני "האמת" הוא שם פחות מוצלח משמו המקורי של הספר "Permanent Record", אבל כמו שנאמר כבר במחזה אלמותי "What's in a name? That which we call a rose by any other name would smell as sweet".

זהו ספרו האוטוביוגרפי של אדוארד סנודן, אשר חשף ב-2013 באמצעות מספר עיתונאים שגופי מודיעין אמריקאים ואחרים מבצעים מעקב ואיסוף נתונים על כל אזרח במדינתם ומחזיקים במידע זה לטווח זמן בלתי מוגבל (עמ' 231: "ממשלתי פיתחה והפעילה מערכת גלובלית של מעקב המוני, בלי ידיעת ציבור האזרחים ובלי הסכמתו").

הספר מחולק לשלושה חלקים עם כשלושים פרקים סך הכל: בחלק הראשון הוא מספר על ילדותו, הרקע ההיסטורי של משפחתו, קשיים בלימודים, החלטה להתגייס לצבא אחרי 11/9 וכיצד התגלגל לעבוד כאיש מחשבים במודיעין. בחלק השני סנודן מתאר תפקידים שונים שמילא כעובד קבלן וכעובד מדינה ב-NSA וכיצד התערער אמונו במה שממשלתו עושה עד שהגיע למסקנה שבמעשיו הוא בוגד בעקרונותיו וממשלתו בוגדת בו (עמ' 197: "אחרי עשור של מעקב המוני, הטכנולוגיה הוכיחה את עצמה כנשק רב עוצמה, אבל פחות נגד הטרור ויותר נגד החירות עצמה"). החלק השלישי משלב את הצד הטכני של ההחלטה והביצוע להוציא את החומרים החוצה עם הרבה פילוסופיה שבה הוא מחזיק לגבי פרטיות, מוסר וחירויות האדם.

בערך 160 העמודים הראשונים של הספר, חצי ספר, היו אבסטרקטיים, לפעמים ילדותיים וקצת באנלים (עמ' 91: "אם תישאר לבד, אתה עלול לחשוב - וחשיבה עלולה לגרום לצבא בעיות", או עמ' 121: "הייתי משוכנע שמערכת ההפעלה של ארצי - הממשלה שלה - החליטה שהיא מתפקדת על הצד הטוב ביותר כשהיא מקולקלת"). בראיון לפודקאסט של ג'ו רוגן, סנודן סיפר כי חלקים מהספר נכתבו כי המו"ל התעקש שיוסיף מידע על עצמו "כדי למכור ספרים". בין אם זה נובע מהציפיות שלי מהספר ובין אם זה מתוך המוטיבציה המוגבלת של סנודן לכתוב על עברו, החצי הראשון של הספר היה מאכזב. לעומתו, החצי השני של הספר כתוב בצורה סוחפת, רצופה ומנומקת היטב.

סנודן כותב מוכשר ושנון (עמ' 123: "שום דבר אינו מפיח שחצנות יותר מהעברת כל חייכם בשליטה במכונות שאינן מסוגלות למתוח ביקורת"). הוא מתאר את התלבטויותיו לגבי ההשלכות של חשיפת המידע לציבור ומניעיו (עמ' 209: "אם מעקב המוני הוא מעצם הגדרתו נוכחות מתמדת בחיי היומיום שלכם, מה שרציתי הוא שהסכנות שהוא מייצג, והנזק שהוא כבר גרם, יהיו בגדר נוכחות מתמדת גם הם", וגם עמ' 229: "חשיפה נתפסת כמקובלת רק אם אינה מערערת על הזכויות הבסיסיות והבלעדיות של מוסד". עמ' 230: "המניע הוא להחזיר על מכונו את מאזן הכוחות בין האזרחים לבין המושלים בהם... החשיפה לא כמעשה רדיקלי של מרד או התנגדות, אלא כמעשה קונבנציונלי של חזרה למוטב - איתות המורה לאוניה לשוב לנמל, שם תתוקן ותצויד מחדש, וכל הדליפות בה יאוחו לפני שתינתן לה ההזדמנות להתחיל מחדש").

ספר מומלץ לא רק לחובבי המחשב וההייטק, אם כי גם אלו ימצאו כאן עניין ללא ספק (עמ' 231: "לרוב שורר חוסר איזון בין מה שאנשים כמוני אמורים לדעת לבין מה שאנחנו יכולים לדעת, ובין יכולתנו הדלה לשנות את התרבות המוסדית לבין היכולת האדירה שיש לנו להביע את דאגותינו בפני התרבות בכללותה"). הדרך שבה סנודן מתאר כיצד הוציא את החומר המסווג מתוך הבונקר בהוואי מעידה על יכולתו לכתוב עוד כמה ספרי מתח טובים. הספר מלא באמוציות, שלכאורה אינן המאפיין הבולט של אנשים אנליטיים כמו סנודן, אבל האיש הזה פשוט מלא תשוקה של האקר ברמ"ח איבריו שמצא את עצמו עובד עבור הממסד שאותו ניסה לפצח מבפנים (עמ' 309: "זוהי התוצאה של 20 שנות חדשנות שלוחת רסן - המוצר הסופי של מעמד פוליטי ומקצועי שרואה את עצמו בחלומו כאדונכם. אין זה משנה איפה תהיו ומה תעשו - חייכם נעשו עתה ספר פתוח"). אני חושב שגם אותם אנשים "שאין להם מה להסתיר" יגלו אהדה לעקרונות עליהם סנודן שואף להגן.

» ביקורות נוספות של מיכאל
» ביקורות נוספות על האמת