ביקורת ספרותית על The Forgotten Highlander - My Incredible Story of Survival During the War in the Far East מאת Alistair Urquhart
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 3 באוקטובר, 2020
ע"י מיכאל


קורות חייו המטלטלים של אליסטר אורקהרט, בחור סקוטי מאברדין, אשר גויס לגדוד גורדון היילנדרס בשנת 1939 ונשלח לשרת כפקיד בסינגפור. הספר נכתב בגוף ראשון ובהקדמה אליסטר מכנה את עצמו גבר בר מזל. אותו "בר מזל" נשבה על ידי היפנים בסינגפור, הובל לעבודות פרך על מסילות המוות בבורמה ובסיאם, הורעב, הוכה, הושפל ועונה, סבל אין ספור סיוטים, מחלות ותלאות, הועבד בכפייה על הגשר על נהר הקוואי, נזרק לבטנה של ספינת מטען מהגיהינום עם עוד מאות שבויי מלחמה ללא מים ומזון וייסורים בלתי נתפסים שהתדרדרו עד כדי קניבליזם, יורט על ידי צוללת אמריקאית ונסחף ללב ים עד שניצל באורך נס על ידי אוניה יפנית רק כדי להיות מובל לעבודות כפייה ככורה פחם בנגאסקי!

זה סיפור כל כך לא נתפס ומזעזע עד שאפשר לשאול למה בעצם לקרוא ספר כזה ולהיות חלק מסיפור אימה שהיה באמת. התשובה שלי לעצמי היא כדי לדעת, כדי לזכור, כי העינויים הלא אנושיים נעשו על ידי אנשים בשר ודם, כדי ללמוד איך שורדים שורת אסונות וממשיכים הלאה, כדי לקבל פרופורציות.

הספר נע בין שלווה ותמימות של עלם חובב ריקודים סלונים לבין גיוס למלחמת עולם, בין שאננות מפהקת בתפקיד עורפי במושבה בריטית לבין כיבוש וטבח בפצועים, בין אחווה סקוטית במחנות לבין ניכור והתבודדות במטרה לשרוד, בין שחרור משבי שנמשך שלוש וחצי שנים לבין קבלת הפנים הצוננת בבית.

אותי הספר ריגש מאוד, חידש הרבה על הזוועות במזרח והעביר את תחושות המחבר באופן חד וברור בעיקר בהתמודדות עם העולם האזרחי שאחרי השיבה הביתה. אליסטר מלא כעס על השלטונות הבריטים ואחת המטרות שלשמה כתב את הספר היא כי לתחושתו החשבון עם ממשלת יפן טרם נסגר כיוון שזו לא לקחה אחריות מלאה על מה שנעשה בשמה לו ולרעיו.

חרף הסיוטים שרדפו את אליסטר כל חייו, ההלם, הבעיות הנפשיות והפיזיות שנגרמו כתוצאה מהרעבה, עינויים והשלכות הנשורת הגרעינית, הוא נפטר בשנת 2016 בגיל 97. מדהים.
15 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 5 שנים)
הסיבה לקריאת ספר זה, היא הבנת הרוע האנושי, והשאלה שעולה במצב של טראומה, האם אפשר להירפא ממנה, האם אפשר להיות מועצם ממנה?
עמיחי (לפני 5 שנים)
מיכאל, תודה רבה.

מורי (לפני 5 שנים)
לא יודע אם התעקשו שלא להכנע, כמו ההלם של התקדים החד-פעמי הזה. מעניין לקרוא על זה מזווית אחרת.
קריטי (לפני 5 שנים)
מחשבות, האמריקאים הם בטח לא מלאכים, ראינו מה הם עשו בוייטנאם, אבל אם כבר הזכרת את פצצות האטום: מה שמדהים הוא שהיפנים ספגו פצצה ועדיין לא רצו להיכנע, קוראים לזה פנאטיות קיצונית, וגם אחרי הפצצה השניה הם לא היו נכנעים (ולעזאזל האזרחים) אלמלא האמינו שיש לאמריקאים גם פצצות נוספות.
מורי (לפני 5 שנים)
קריטי, אפשר להפנות אנשים לפרק מיוחד ומחריד בקורות הציפור המכנית. זה יבהיר מיהם היפנים. אבל גם האמריקאים הם לא טלית שכולה תכלת עם שתי פצצות במרווח שלושה ימים.
קריטי (לפני 5 שנים)
לא, מחשבות, זה הגיון הפוך.
הרוב מאחור שמנגב חומוס הוא לא בעיה, המיעוט בחזית שמנופף סכין הוא הבעיה, ובקשר ליפנים: הנימוס בחזית זאת לא הבעיה, התרבות מאחורי החזית היא הבעיה.
אבל אני מבין את מה שאתה אומר, יש הרבה דיעות קדומות בקשר ליפנים והן כולן חיוביות, הם נחמדים, בישול מעולה, מנומסים, חרוצים, סושי וגיוזה וקימונו - אז למה לבקר אותם? רק בגלל רצח העם שביצעו בסינים ובכל הסביבה שלהם? בגלל שהפכו שבויים ואסירים לשפני ניסוי להפצת מגיפות (כולל ויויסקציה)? בגלל שרצחו שבויים?
אני לא אומר שאין להם ספרות יפה, אני רק אומר שכדאי לשים לב להנחות היסוד שמוטמעות בה ולפעמים מתגלות למי שיודע לקרוא בין השורות.
מורי (לפני 5 שנים)
ואם נמשיך בהיגיון הזה, קריטי, מאחורי כל מחבל מנופף סכין וצועק אללהו אכבר יש מנגב חומוס ובולס בסבוסים.
קריטי (לפני 5 שנים)
קצת רקע:
יש בפייסבוק קבוצה בשם 'מלחמת העולם השנייה ב 360 מעלות' ובין השאר יש שם הרבה עיסוק במעללי היפנים, מתברר שהם לא נפלו מהנאצים בכלום באכזריות ובפשעים נגד האנושות.
מה זה קשור לספרות? - ובכן, עד היום כשאני קורא ספרות יפנית או על ספרות יפנית אני זוכר כי מדובר בתרבות שאולי כיום היא פציפיסטית ורגועה אבל עקרונותיה לא השתנו בכלום, גם כיום כל העולם נזעק להגן על הדולפינים והלווייתנים (יונקים אינטליגנטים, כן?) בעוד שהיפנים טובחים בהם ללא רחמים. במוח הקטן שלי אני תמיד זוכר כי מאחורי הקידה המנומסת והמילים המנוסחות היטב יש את להב החרב הסמוראית.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ