ביקורת ספרותית על נוסחת הנשיקה מאת הלן הואנג

---

אני לא נוהגת לקרוא ספרים מהז'אנר הזה, אבל האמת שבכלל לא רשום על הכריכה שמדובר ברומן רומנטי-אירוטי.
למעשה הכריכה די מטעה אותנו לחשוב שמדובר בספר בסגנון פרויקט רוזי,
אך בעוד שפרויקט רוזי הוא מאוד שונה והרבה יותר עמוק...

נוסחת הנשיקה הוא ספר די נוסחתי (שמנסה כנראה לשחזר את הנוסחה של פרויקט רוזי).

דעתי עליו -
מצד אחד:
אין בו התייחסות לאוטיזם בצורה "עגולה" (כמו דמות עגולה).
לאוטיזם יש יתרונות וחסרונות,
ובעוד שבפרויקט רוזי הכיוון הוא קומדיה, ומה שמאפשר לצחוק היא העובדה שהדמות של דון טילמן גיבור הספר היא דמות שיש לה גם נקודות חוזק בנוסף לנקודות החולשה -

נוסחת הנשיקה הוא לא קומדיה
כי הדמות האוטיסטית מוצגת שם בעיקר כמסכנה (לפחות להרגשתי).


כדי *ללמוד* על אוטיסטים - יש אופציות יותר טובות מהספר הזה כמו למשל:
פרויקט רוזי כאמור
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה
חוקי הבית
וגם הפרק הנפלא על האוטיסטים ב"סליחה על השאלה"
והפואטרי סלאם של יונתן בלומנפלד "לא מבין".

בנוסחת הנשיקה
אמנם הגיבורה של הספר אוטיסטית
וגם הכותבת אוטיסטית...
אבל
הוא *לא* ממש מלמד על אוטיסטים.
להרגשתי הספר מדגיש בעיקר את המוגבלות.

אמנם הגיבורה מתוארת כגאונה באקונומטריה (ענף במתמטיקה וכלכלה) אבל אין אף דוגמא בספר לגאונותה, משהו שיחבר אותנו לעולם שלה.
לעומת זאת יש שפע דוגמאות למוגבלותה:
לא יכולה להימצא במסיבה רועשת עם הבהובי אורות
לא מגיבה טוב למגע
חסרת טקט
נתפסת על דברים זניחים
שגם ההיבטים האלה מוצגים בצורה מעט סטיגמטית לדעתי.

קצת על העלילה - אין הרבה.
זה גם לא בדיוק סיפור אהבה בעיני, אלא יותר סיפור אובססיה מתחילתו ועד סופו:
היא לא אוהבת קעקועים אבל כן אם הם על מייקל
היא לא אוהבת מגע אבל עם מייקל מאוד מהר אין לה שום בעיה עם שום סוג מגע
בקיצור כל האישיות שלה משתנית, מה שהיא שנאה היא אוהבת ולהיפך.
היא לא נשארת היא.
וכנ"ל לגבי מייקל.
אבל כנראה שכל הז'אנר ככה.

גילוי נאות- לא סיימתי את העמודים האחרונים אבל נראה לי שזה יהיה צפוי.

מצד שני:
כספר קליל הוא מתעלה על הז'אנר אליו הוא משתייך לדעתי,
יש בו פחות ערך מוסף, אבל לא תמיד צריך...
יכול להיות שתיהנו לקרוא

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על נוסחת הנשיקה