סיפור העלילה אינו פוגע מההנאה של הקריאה. בועז, ילד לאם ניצולת שואה, גדל ללא ידיעה על אביו. בדרך הטבע יהפוך ילד כזה למיוחד, במקרה שלנו, מתבדל מאנשים, שמומחיותו היא נחשים וזוחלים. מסתכל מבחוץ מגלה מיזנתרופ שמעדיף התבודדות על התמודדות עם עצמו מול חברת האנשים.
הסיפור מלווה אותו דרך התבגרותו והיותו לאדם העומד בזכות עצמו.
המיוחד בספר הוא הכישרון של הכותבת, שירז אפיק, שגרמה לי לקרוא את הספר ברצף תוך ויתור על שעות שינה.
פשוט ספר קולח שמביא תמונת חיים שלנו כילדים , בהם שוטטנו בשדות, אמנם לא התעסקנו בנחשים אבל היינו קרובים אל הטבע, שכלל בתוך זה הכלה של האנשים על כל הייחוד שלהם. גם הקושי של בועז לקבל אנשים מוצג בטבעיות שזרמתי אתה, לא בהכרח לקבל אותה.
סגנון הכתיבה שוטף ורהוט. לכאורה אין בספר נצנוצי תובנות, אבל כשסגרתי אותו, נותרתי במחשבות על דמותו המורכבת של בועז, מתבודד ביסודו עם הבנה והכרה של הסובב אותו,אינו מבקש הבנה או טובות מהסביבה, אלא יוצר לעצמו מציאות שבה נוח לו להיות.
חשבתי על אנשים כאלו מסביבנו, ומהו היחס שלנו אליהם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
