ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 בנובמבר, 2019
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
ספר הביכורים של הילי, "אליזבת איננה" היה פשוט נפלא. היא כתבה אותו כשהיתה בת 24 והדהימה אותי בהתבוננותה החדה, ביכולתה להעביר תיאורים של משהו כל כך רחוק ממנה – שיטיון – והצליחה להעביר את התחושות של מי שמאבדת לאט לאט את מוחה, ושל האוהבים אותה.
הספר הזה עוסק בתוכן שונה – יחסי משפחה, בעיקר אמהות-בנות. הילי מתארת פה מתבגרת כל כך מעצבנת, שאם הייתי אמה הייתי זורקת אותה מהבית... מתארת אם כל כך מעצבנת, שממש מגיע למעצבנת הזו בת כזאת. תיאורי הדמויות האינם אמינים במיוחד ונראים כמו מחזה בלתי גמור.
באופן אמין יותר היא מתארת את חוסר הביטחון של הורים, בעיקר אמהות, השואבים ידע חינוכי וטיפולי מספרים ומטלוויזיה, נעזרים באנשי מקצוע ואנשי חינוך, המטילים עליהם, מצידם, מטלות מופרכות כדי להפוך ל"הורים טובים". הם מרגישים אשמה על כך שילדיהם לא מקבלים את ההורים הטובים שמגיעים להם, ואינם מרשים לעצמם להתנהג כמו שהם מרגישים בגלל חוסר הביטחון, הגדל, מצידו, בגלל התנהגותם.
הסיפור מתחיל כשלאנה בת החמש-עשרה נמצאת ארבעה ימים אחרי שנעלמה, חבולה, מיובשת, מטושטשת ו... לא יודעת או לא רוצה לומר מה קרה. אמה מתחרפנת והופכת אובססיבית לדעת מה קרה בדיוק, חופרת ועושה את כל מה שהיא סבורה שאסור - עוקבת אחרי הבת בפועל וברשתות החברתיות, מאזינה לשיחות הטלפון שלה, מדברת עם החברות שלה ומאפשרת לבתה את המצב של "יש לי מידע שאת מתה לדעת, ולא אשתף אותך, נא-נא-נא..." האב הוא הקול השפוי, המוכן להמתין ולראות, לתת לבתו זמן (והילי רומזת שככה זה אבות – להם מותר להמשיך בחייהם אם קורה משהו רע לילד, אפשרות שאינה ניתנת לאמהות). יש גם אחות גדולה – לסבית מוצהרת בהריון חד-הורי.
בגלל הספר הראשון של הילי ציפיתי להרבה והתאכזבתי. זה לא ספר רע, זה ספר בינוני, האומר דברים בנאליים וחבוטים, באופן חופר וטרחני. הסיפור נמשך ונמשך ללא סיבה ברורה, ההתחלה הדרמטית אינה ממשיכה בעניין או במתח. הוא כתוב בפרקים קצרים עד קצרצרים שלכל אחד מהם כותרת מודגשת. אחד הקצרצרים הוא בעל כותרת "יציאה מהארון": ואומר בערך כך: "אמא, אבא", אומרת הבת "תכירו את פרנסין. היא בת הזוג שלי ואני לסבית" "אוי תודה!" אומר האב ומחבק אותה "פחדתי שאת הולכת להגיד לנו שאת טבעונית..." והבדיחה המזוקנת והחבוטה הזו היא כל מיכסת ההומור שמצאתי בספר.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, רונדנית.
|
|
|
רונדנית
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
יעל , סקירה נהדרת , בדיוק סיימתי אותו החודש וטרם הספקתי לעלות סקירה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
אני לא יודעת בת כמה היא היתה כשכתבה את הספר הזה. בגיל 24 היא כתבה את "אליזבת איננה" עם תיאורים נדירים של שיטיון. לחבר את הגיל (של הסופרת) עם הנושא הופך את ספרה ליוצא דופן בטיבו. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, חני.
לא ירדתי לסוף דעתך: מי הטיל פצצה וברח? |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, אפרתי.
לו רק אפשר היה לנטרל את הציפיות, היו יותר ספרים שאפשר להנות מהם... |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
טוב, בשביל גיל 24
זה בסדר.לא כישרון מרהיב, אבל נראה נחמד.
|
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
הבנתי את הרעיון ואפילו מה האג'נדה לגבי אימהות ואבות, אי אפשר להפיל פצצה כזאת ולברוח.
אם לא מדייקים ברעיונות הם עפים כמו בלון ומתפוצצים.
|
|
|
אפרתי
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
יעל, את כל כך צודקת. אכזבה עמוקה. ספר מעצבן ממש.
|
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
הורים למתבגרים נמצאים באופן קבוע בסוג של חרדה. מתבגרים הם במצב נפשי ייחודי: לו היו מבוגרים היו נחשבים חולי נפש. שיפוט המציאות שלהם לקוי, הם ניתנים להשפעה על ידי מי שהם תופסים כחזקים מהם, גישתם לעצמם נעה בין אומניפוטנציה לאימפוטנציה. לכן פעמים רבות הם בוחרים בהתנהגות מסוכנת לעצמם או לסביבתם. האור בקצה המנהרה הזו הוא שהם יעברו את זה ויהפכו (ברובם הגדול) למבוגרים בריאים בנפשם. החושך שבמנהרה הזו הוא שההווה נראה כקבוע... |
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-9 חודשים)
אותי ידאיג יותר אם אחת הבנות שלי תגיד שהיא חוזרת בתשובה. חולשה שכזו לא מקובלת
עלי.
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
