ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 24 באוקטובר, 2019
ע"י עמיחי
ע"י עמיחי
מאיזו סיבה עשוי ספר זכרונות אישי להפוך ראוי ורצוי לקריאה על ידי אנשים רבים?
עולים בראשי שני קריטריונים עיקריים:
א. החוויות האישיות של הכותב נוגעות לאנשים רבים, לדוגמה מסיבות היסטוריות (במקרה הישראלי - שואה, מלחמות ישראל, הקמת המדינה וכד'. לדוגמה: "סיפור על אהבה וחושך", "תיאום כוונות") או שהן מעניינות במיוחד (לדוגמה: "פרפר", "בחזרה מטואיצ'י").
ב. איכות הכתיבה, יופיה, ייחוד סגנוני וכד' (לדוגמה: "מאוס").
(כמובן שייתכן שילוב של שני הקריטריונים)
ספר זה של קונסטנטין פאוסטובסקי (הראשון מתוך שישה. שלושת הראשונים תורגמו ויצאו לאור ב"ספריה לעם") שייך במובהק לקריטריון השני.
סגנון הכתיבה שלו חי, חם וצבעוני. תיאוריו בהירים וססגוניים (בהקשר זה יש לציין את התרגום המקסים של יצחק צור. מתרגם שלא שמעתי עליו).
ומה בנוגע לקריטריון הראשון?
פאוסטובסקי נולד ב-1892 באזור כפרי באוקראינה. בספר הוא מתאר את ילדותו, את משפחתו הענפה, את נעוריו, ובעיקר את שנות לימודיו בגימנסיה הקלאסית בקייב.
הפרקים הטובים והמעניינים בספר עוסקים בשנות לימודיו בגימנסיה.
קשה להאמין מה הייתה רמת הלימודים בתחילת המאה ה-20 בגימנסיה רוסית, ככל הנראה מהמובילות בקיסרות הרוסית.
הנערים למדו ברמה גבוהה, ממורים / מרצים משובחים ותובעניים - לטינית, נצרות, היסטוריה (תקופות שונות, עמים שונים), צרפתית, גיאוגרפיה וידע עולם, ספרות ושירה, פילוסופיה והגות. ועוד.
איזו רמה. איזה רוחב דעת. היום היינו קוראים לזה "הבניית אליטה".
הפרקים שעוסקים במשפחה היו פחות טובים בעיניי. אמנם חלק מהדמויות היו מעניינות וכמובן שההיבטים הטרגיים נוגעים ללב. אך היו גם פרקים לא מעטים ששיעממו אותי.
פאוסטובסקי הוא סופר הומניסט. הוא מאמין ברוח האדם, מבטו חומל ואמפתי.
תיאורי הטבע שלו עליזים ומקסימים, מהמקסימים שקראתי.
רוסיה (ואוקראינה) שלו כמעט נטולת הקשר היסטורי-פוליטי.
הספר יצא לאור בעברית ב-1966. מעניין מה היו השיקולים לתרגם אותו.
להראות שיש "רוסיה אחרת"?
האם בהוצאה הניחו שיש מספיק קוראים שרוצים להיזכר ב"אמא רוסיה" הטובה?
אולי זו הייתה מחווה הומנית לסופר רוסי, כלוא בארצו, שכתב ברוח כה חיובית על העולם, על בני האדם?
בסיכום הדברים -
מבחינתי הוא עבר את "מבחן 50 השנה" (ספר שנכתב לפני 50 שנה בערך) בציון לא רע...
מומלץ לקריאה, בהסתייגות קלה.
* * * * * *
הערה טכנית בשולי הדברים -
באתר סימניה נכתב כי מספר הספר ב"ספריה לעם" הוא 79. זו טעות. ההיפך: מספרו 97.
26 קוראים אהבו את הביקורת
» ביקורות נוספות של עמיחי
» ביקורות נוספות על השנים הרחוקות - סיפור חיים - ספר ראשון - ספריה לעם #97
» ביקורות נוספות על השנים הרחוקות - סיפור חיים - ספר ראשון - ספריה לעם #97
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
רץ, תודה רבה.
אני בטוח שאתה צודק בנוגע להגמוניה של הנוף הרוסי בתרבות של מדינת ישראל הצעירה. אבל... בדקתי את רשימת פרסומי הספריה לעם, והנה על אף שספר זה הוא מס' 97 בסדרה, הוא רק הספר המתורגם הרביעי מהשפה הרוסית. (קדמו לו "ד"ר ז'יוואגו" של פסטרנק, "פירצה בקרח" של ורדי - סופר יהודי שהצליח לשרוד בגולאג, ו"דממה" של יורי בנדארייב). כנראה שב"עם-עובד" דווקא החליטו להתרחק מעט מתרבות רוסיה ולגוון את נופי הקריאה של הקורא העברי, והשאירו את המלאכה ל"ספרית פועלים". |
|
|
רץ
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
יופי של סקירה - בשנות השישים שולטת השפעת התרבות הרוסית על הישראלית, זאת בעיקר שקדמה למהפכה , השירה, הרומנטיקה ללא התקנה,
באותם שנים חלק גדול מהשירה שלנו, היה הד רחוק לתרבות הרוסית כמו הגבעטרון - הקיבוצניקים ששרו על ים השיבולים בכוונה גדולה. וכמובן שעם עובד הוא חלק מהביטוי התרבותי הזה.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
אגב, גם צוויג פירט פה ושם וביכה את השנים הנפלאות בהן זכה ללמוד כנער באוסטריה.
אחר כך ''זכה'' לראות עוד בימיו כיצד אירופה מתפוררת.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
לדעתי, מה שהופך אותו לספר זיכרונות זה השימוש
בגוף ראשון ושמות אמתיים (היי נוח בדיוק אילו היו בדויים).
פרט לכך, זה רומן חניכה / התבגרות / איך שנהוג לקרוא לזה, לכל דבר ועניין. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
עמיחי - אין לי ספק שאני מפסידה סיפורים נפלאים.
אין לי גם ספק שאני בחברה טובה - של כל הקוראים. לכן המיון של מה לקרוא ומה לא הוא הכרחי ומבחינתי העיקרון המוביל הוא הנחת הצפוייה לי מהספר (כן, עד כדי כך אני רדודה...) |
|
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
פרפר צהוב -
תודה. ותודה נוספת על התיקון. (אגב, מס' 79 "האמיתי" הוא ספרו של ויליאם פוקנר "הבלתי מנוצחים"). חני - תודה רבה על דברייך :) |
|
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
pulp -
תודה רבה. מעט מפליא שקראת אותו בגיל צעיר. :) יעל - קצת חבל לי בשבילך... יכול להיות שאת מפסידה ספרים נפלאים. מציע לך לקרוא את "w או זכרון ילדות" של ז'ורז' פרק. הוא מתמודד בספר עם שבריריות הזיכרון מחד, ומאידך יוצר סיפור בדיוני לחלוטין שככל שהוא מתקדם הקורא מבין שאין מציאותי ומצמרר ממנו. ספר חזק ביותר ומומלץ. |
|
|
חני
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
עמיחי רוח פיוטית יש בך.
הבאת טיעונים יפים ונכונים על האדם, מורשתו
והרוח שבו שהיא הירושה לנו. תודה על הסקירה היפה. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
סקירה מעניינת לספר שכבר נמצא ברשימה יחד עם ספר ההמשך "נעורים חסרי מנוח".
בספרים האלה איכות הכתיבה יכולה להפוך את הספר למרתק או משעמם. במקרה הזה נראה שהוא פושר, לדעתך, אם אתה מתאר קטעים משעממים. דרך אגב, תיקנתי את המספר ל-97 |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
עמיחי - יש, מן הסתם, ספרי זיכרונות הראויים לקריאה (על ידי חוקרים, אולי)
בדרך כלל אני לא נתקלת בכאלה ש א נ י ארצה לקרוא. ספרים "מבוססים על זכרונות הסופר" הם רוב היצירות הספרותיות, לדעתי. אבל ספרי-זיכרונות המתיימרים לתאר מציאות שהוא חווה - לא מעניינים אותי בדרך כלל, כמו שביוגרפיות אינן מעניינות אותי, בדרך כלל. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
סקירה יפה.
קראתי את פאוסטובסקי לא מעט כילד.
הוא כותב נהדר. |
|
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
יעל -
תודה. לא ירדתי לסוף דעתך. אין ספרים שמבוססים על זכרונות הסופר שראויים להיקרא? מה עם "חבלים" של באר, "הזהו אדם" של פרימו לוי (ובכלל כל ספרות העדות על השואה) ועוד ועוד דוגמאות מצוינות רבות מאד? לא הבנתי אותך כנראה. |
|
|
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
מחשבות וסקאוט -
תודה. פואנטה - דעתי כדעתך בנוגע ליופי הכתיבה. הכתיבה של פאוסטובסקי יפה באופן מיוחד. אני מקבל את הערתך על הרקע ההיסטורי. יש אי אילו התייחסויות לתקופה. הסיפור על הצאר המבקר בגימנסיה משעשע. |
|
|
yaelhar
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
נשמע מעניין.
למרות שאני לא יכולה לומר שיש מצב בו ספר זיכרונות ייראה לי ראוי לקריאה. אבל יכול להיות שאני טועה. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
אהבתי אותו בלי הסתייגויות.
כתיבה נדירה ביופיה. לדעתי, היו לו גם נגיעות משמעותיות יחסית לרקע ההיסטורי והתחלה של תסיסת העם (למשל, הוא מתאר התקוממות של 1905 וגם התהליך שהמשפחה עוברת) מן הסתם, ספרי ההמשך יכוונו יותר למאקרו (מלחמת העולם הראשונה והמהפכה). טרם קראתי. |
|
|
סקאוט
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
הוא ברשימה שלי כבר זמן מה, מתישהו אגיע אליו, זה בטוח.
|
|
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
מעניין מה שכתבת.
|
26 הקוראים שאהבו את הביקורת
