ביקורות ספרים על הספר השנים הרחוקות - סיפור חיים - ספר ראשון - ספריה לעם #97

לכתוב תחת סטאלין ושלא יעצרו אותך ואפילו יתירו לך להמשיך לפרסם, אתה מראש מפסיד לא מעט נקודות אצל אלה שאכפת להם מחופש וזכויות אדם וליברליזם. קצת כמו ספר עכשווי שיכנס לרשימת ספרי הקריאה של משרד החינוך תחת מישהי כמו סילמן כשרה הממונה. מי ירצה לקרוא אותו? התחלתי חשדנית אבל מהר מאד הם נעלמו, החשדות. פאוסטובסקי, בעדינות רבה, הצליח לעגל את המרובע. הוא מספר סיפור אישי, שום דבר פוליטי, על שנות הילדות והנעורים שלו ועל המקומות שחי בהם, בעיקר קייב אבל גם קצת מוסקבה ועיירות פרובינציאליות באוקראינה, בתחילת המאה העשרים. מסביב כבר ישנן הפיכות ואנטישמיות ואוטוטו ... המשך לקרוא

סוריקטה

מאיזו סיבה עשוי ספר זכרונות אישי להפוך ראוי ורצוי לקריאה על ידי אנשים רבים? עולים בראשי שני קריטריונים עיקריים: א. החוויות האישיות של הכותב נוגעות לאנשים רבים, לדוגמה מסיבות היסטוריות (במקרה הישראלי - שואה, מלחמות ישראל, הקמת המדינה וכד'. לדוגמה: "סיפור על אהבה וחושך", "תיאום כוונות") או שהן מעניינות במיוחד (לדוגמה: "פרפר", "בחזרה מטואיצ'י"). ב. איכות הכתיבה, יופיה, ייחוד סגנוני וכד' (לדוגמה: "מאוס"). (כמובן שייתכן שילוב של שני הקריטריונים) ספר זה של קונסטנטין פאוסטובסקי (הראשון מתוך שישה. שלושת הראשונים תורגמו ויצאו לאור ב"ספריה לעם") שייך במובהק לקריטרי... המשך לקרוא

עמיחי