ביקורת ספרותית על על חוט השערה מאת ליאונור דה רקונדו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 18 באוקטובר, 2019
ע"י תושיק


ספר חשוב על הקושי להיות שונה ועל האומץ של אדם להחליט לחיות את החיים לפי נטיות לבו וללכת אחר האמת שלו.

הספר קצר ולמרות זאת לקח לי זמן לסיים אותו  בגלל סגנון הכתיבה. יש בו קטעים שכתובים כמו דיווח וחסרו לי קטעים של תיאור הרגשות של הגיבורים שמתמודדים עם אירוע מכונן ומאד מפתיע בחייהם.

עם זאת, נהניתי מהקריאה ואני ממליצה עליו בחום. זהו ספר שיעזור לנו להבין שצריך להיות סובלניים, ללמוד לקבל את השונה ולכבד אותו. זהו ספר שיגרום לנו להבין שאסור לחיות בשקר ואנו צריכים ללמוד להיות שלמים עם מי שאנחנו ולשאוף לממש את עצמינו בכל מחיר כי רק כך נזכה לחיים מאושרים.

לורן וסולנז' הם זוג נשוי. יש להם שני ילדים מתבגרים, בן בן שש עשרה ובת בת שלוש עשרה. הם מנהלים חיי משפחה שגרתיים כבר מעל עשרים שנה.

לורן מסתיר סוד. הוא מאז ומתמיד הרגיש שהוא אישה. עקב כך הוא נאלץ לנהל חיים כפולים. בערבים הוא מתחפש לאישה, מתאפר, לובש פאה, גרבונים ושמלה ויוצא לבלות במועדון.

כשאשתו של לורן נוסעת לחופשה עם הילדים בלעדיו, הוא מרשה לעצמו בפעם הראשונה בתוך ביתו להתאפר ולחיות כמה ימים כאישה.

כשאשתו חוזרת היא מגלה שערה בלונדינית על הריצפה בחדר השינה, היא חושדת שהיוא בוגד בה ומחליטה לעקוב אחריו. האמת שתתגלה לה, תותיר את כל המשפחה בהלם טוטאלי ותשנה את מהלך חייהן של כל אחד מבני המשפחה.

כל אחד מהם מגיב בצורה שונה לאירוע המטלטל. אשתו של לורן מנסה ל"תקן" אותו ושולחת אותו לטיפול, הבן לא מסוגל לקבל את השינוי והבת היא היחידה שמנסה להיכנס לראשו של אביה ולהבין אותו.

גם במקום עבודתו של לורן כולם בהלם והוא עובר המון קשיים כולל בגידה של חברים קרובים. למרות הקשיים, לורן מחליט ללכת עם האמת שלו בכל מחיר. לפעמים הוא מצטייר כאדם אגואיסט שמרוכז רק בעצמו ויעשה הכל כדי לרצות את עצמו גם אם בדרך לשם הוא פוגע במשפחתו.

מה יחליט לורן? עד לאן ירחיק לכת כדי לממש את עצמו? מה יעלה בגורל המשפחה?

תקראו ותגלו. אני נשארתי עם המון מחשבות באשר לעתידו של לורן והמשפחה ובכלל מחשבות על מהות החיים, המימוש העצמי והגשמת האמת הפנימית בדרך אל האושר.
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
פרפר צהוב (לפני 6 שנים)
הספר בהחלט נראה מעניין, אם כי עיון בקטע ממנו מראה צורת כתיבה מוזרה בגוף שלישי בהווה, שמזכיר קצת את "דנה נמה, דנה קמה":

"מתילדה נוסעת עד הכיכר, ואז מחנה את הרכב במגרש החנייה של הסופרמרקט. החניון כמעט שומם בשעה כה מאוחרת. היא בוחרת מקום מרוחק מהכניסה...
מתילדה משעינה מראה על ההגה, מתבוננת בבבואתה..
היא יוצאת מהרכב, פותחת את תא המטען... מתילדה מתיישבת ברכב..."

לגבי הנושא, הוא היה יכול להיות פורץ דרך לפני 20 שנה, היום זה ענין מקובל, בודאי בצרפת.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ