ביקורת ספרותית על מסע ליד-חנה מאת כרמית גיא
ספר מעולה

---

כרמית גיא מכירים? בטח מכירים מ"הכל דיבורים", ממבט של תשע בערב בערוץ היחיד במדינה.
חשבתם פעם שאין קרוב מקומוניזם לקיבוץ? אז חשבתם. הקיבוץ הקומוניסטי היחיד במדינה הוא יד-חנה, הנקרא ע"ש חנה סנש, היהודיה-הונגריה, שהתנדבה לצבא הבריטי. צניחתה היחידה מאחורי קווי האויב הביא למותה בעינויים. היו שחשבו שגיוסה לצבא היה טוב מבחינה תדמיתית.
כרמית גיא גדלה ביד-חנה ושבה למסע בין פרשיות הקיבוץ הזה ולמתרחש במדינה הצעירה. ואילו פרשיות.
הקיבוץ הוקם ב-1950, במשולש הקטן בשרון, ממש מערבית לטול כרם היום, רק שאז עבר ביניהם גבול, מה שלא מנע נפנופי יד לשלום משני צדי הגבול ומעת לעת גם חילופי ירי. שיהיה.
מקימי הקיבוץ היו עולים מהונגריה, רובם ככולם חוו את מוראות השואה, נעזרו בג'וינט, עלו ארצה כחברה מגובשת והקימו את הקיבוץ לאחר הכשרה קצרה בגבעת-חיים הסמוך. כרמית גיא מצליחה בספר מרהיב לתאר סיפור מורכב של קיבוץ יחיד מסוגו, בן חורג לתק"ם, חורג ביותר ממובן אחד. כל כך חורג שהוא גם קומוניסטי יחיד וגם מתיר לכל חבר לשמור על הרנטה מגרמניה לעצמו.
תחילתו של קיבוץ זה בהונגרית, השפה היחודית, שאינה דומה לשום שפה אחרת, שדובריה סברו שהעברית קשה, עד כדי כך, שהרצון לדבר עברית בלבד עם הילדים בחברת הילדים (המבנה בו גרו הילדים וגדלו בו), שפה בה לא שלטו, יכול היה לגרום לכך שהילדים יצאו אילמים. ההונגרים האינטלקטואלים הגיעו עד מהרה לפתרון מבריק: גם וגם. זה היה המוקש הקטן שייחד קיבוץ זה ועתה לתסבוכת המלאה: הקומוניזם נדון כבר בתלמוד: שניים אוחזים בטלית. בפלפולים הרבים לסוגיה זו הגיע גם הקומוניזם: שניים אוחזים בטרקטור. זו, בקיצור, כל תורת הקומוניזם, בה כל אמצעי הייצור יינתנו לפועלים, שמכל העולם יתאחדו ויצילו את הטרקטור, שיחזור לשדה, יחרוש ויסייע לקצור. אז יקראו לו קומביין. לא היה כמובן שום קשר בין תיאוריה למעשה ואיש לא סיפר זאת לחברי יד חנה. עד מהרה נוצר סכסוך בקיבוץ, שנבע בעיקר סביב מעמדה של מפ"ם במשפטו של מרדכי אורן, נציג שנשלח לפראג, נעצר ונכלא לכמה שנים ובקושי שוחרר. מששוחרר וחזר, התחילו גם בעיות שנבעו מכך שברית המועצות וצ'כוסלובקיה תמכו בעבר בחדווה בהקמת מדינת ישראל, ועם התערבות הג'וינט בענייני היהודים ואורן, סברו הסובייטים ובני בריתם שזו התערבות גסה של האימפריאליזם האמריקאי בענייני הסובייטים והקומוניזם. בארה"ב התחיל בדיוק גל המק-קארתיזם והוצאתם להורג של הזוג היהודים רוזנברג באשמת בגידה. הסובייטים, מצדם, העבירו נשק למדינות היחידות הצודקות מבחינתם, מדינות ערב.
ב-1953 נפטר שמש העמים, הסב החביב והחייכן. בוועידה הקומוניסטית העשרים, החל חרושצ'וב היורש לרמוז, לרמוז בלבד, על מעשיו החביבים של סטלין (קטע מקסים בנוטות החסד עוסק בתחרות בין קצין גרמני לרוסי, בשאלת מי המנהיג הרצחני יותר. משעשע).
ביד-חנה, הקיבוץ המצוי בנתק מהתק"ם ובסכסוכים על קוצו של יו''ד וגם בשאלות הרות גורל, אין תקשורת מהירה, אין עדכונים והם ממש לא יודעים שהקומוניזם ספג אחד ממכותיו החמורות.
אם נדמה לכם עד עתה שמדובר במניפסט פוליטי, בחיבור היסטורי, צדקתם. אבל זו תמונה חלקית בלבד. כרמית גיא, כבת המקום שנולדה מעט לפני קום הקיבוץ, מציירת תמונה רחבה בנוגע לחלום והתנפצותו לרסיסים. אנשים חיו את הפוליטיקה עם מריחת המרגרינה על הלחם בבוקר, דנו בענייני השעה עם הגולש בצהריים ואולי היה להם קיורטוש בערב כדי לסכם מה חדש בגידול החסה. השטחים עוד לא היו.
מבטה של גיא מריר, ציני, משועשע ומלא חמלה על אנשים חדורי מטרה, שבדמם זורמת הפוליטיקה 24/7, שאנשים גרמו לפירוק משפחות בגלל שצד אחד נותר במפ"ם והשניה ברק"ח. עד כדי כך. אמה של גיא עבדה עשר שנים בעיר במפלגה הקומוניסטית, בסוף הצטרפו גם הבעל וכרמית, ששמה נקרא כך משום שאביה עבד בכרם...
יופי של ספר לסיפור מורכב במדינה מורכבת. כן ירבו ספרים כאלה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על מסע ליד-חנה