גם אם נהיה בטוחים שליוכי ברנדס אין, ולא היו, שום בעיות עם גברים, איני מבין מה גרם לה לשתול בסיפורה את שנאת הגברים.
הדמות של האישה, הסבתא הטיפשה - שונאת הגברים, יותר מגורם לתהייה מהיכן צצה לה, לכותבת ספרים מוכשרת ועדינה זו, השנאה שהיא הכניסה לדמות, ומה לעשות, נראה לי שממש לא מתאימה לנושא הסיפור.
אני נוטה להאמין שישנו מה שנקרא 'פוליטיקלי קורקט', שעובד לגבי שני המינים, ואיני רואה שום סופר שיעז לצאת בהשתלחות כזו כלפי כלל הנשים, ולא ישמע את קולן - ובצדק!
וכעת לסיפור עצמו:
גיבורת הסיפור, הזקנה ציונה, הזכירה לי את הסיפור הידוע על העקרב שעמד על גדת הנהר, רצה להגיע לצד השני ולא ידע כיצד יחצה אותו, ולפתע ראה צפרדע. העקרב פנה אליו וביקש ממנו להעבירו לגדה השנייה. הצפרדע ניאות, והעקרב עלה על גבו ויחד צלחו את הגדה. כשכמעט הגיעו לחוף, עקץ העקרב את הצפרדע ושניהם התחילו לשקוע. פנה אליו הצפרדע ושאל: "האם כך אתה גומל לי על הטרמפ שנתתי לך?" תשובת העקרב הייתה: "מה אני יכול לעשות, זה האופי שלי, ואני לא יכול לשנותו..."
אוקיי, מה היה לנו עד עכשיו? הדמות הראשונה - טיפשה, הדמות השנייה והראשית - עקרב, שגומלת כמעט לכול אוהביה ב'עקיצה', ואח"כ מצטערת.
הסיפור, שהזכיר לי במעט את סיפורה של מיכל שלו, "שבועת רחל", הוא 'חתיכת היסטוריה' אודות החיים בקישינוב ובאודסה שברוסיה שבה נפגשות הנשמות הפועלות, בעקבות הפוגרומים והפרעות שהיו מנת חלקם של היהודים. רבים מאנשי הרוח, סופרים, ציירים ואומנים המוכרים לנו, מופיעים בסיפור בעיירות מוצאן, ולאחריהן - גם בארץ ישראל, שאליה עלו באנייה הראשונה - 'רוסלאן'.
לסיום, מאחר שאני חייב לשמור על חוות דעת 'כמותית' סבירה, והייתי חייב לכתוב את דעתי הכנה, אסיים בקצרה, מבלי להיכנס לעומק הדמויות. לא הבנתי את הכתוב בגב הספר על אודות 'נשים חזקות'. אני לא מאמין שישנה אחת שתסכים שנשים - האחת טיפשה והשנייה 'עקרב', כפי שכבר ציינתי - תיקראנה 'חזקות', אבל אם ברנדס חושבת כך, נו, שיבושם לה.
הסיפור, לדעתי, הזוי מעט, אולם יש בו היסטוריה רבה ומעניינת אודות החיים בתל אביב בתקופת 'טרום-הארץ'.
ס"ה ספר בסדר.
זוכרים את "שבועת רחל"? לשם התחברתי יותר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
