ביקורת ספרותית על לא לומד לקח מאת זיו כהן
ספר טוב

---

לא תהיתם פעם אם לחברי כנסת כמו אורן חזן יש יועצי תקשורת? ואם כן, איך זה שהם עדיין מצליחים להסתבך כל כך הרבה? אז מסתבר שיש להם יועצי תקשורת ואלמלא היו כאלה, כנראה שכל העיתנוים היומיים היו הופכים למדורי רכילות (לא שהיום הם לא שם כבר...). גיבור הספר, נדיר קאופמן, בחור תל אביבי ממוצע למדי, עובר לירושלים בעקבות חברתו שמתחילה ללמוד בבצלאל ובעזרתו של חבר מקומבן, מוצא עבודה כיועץ תקשורת של חבר כנסת שאיך לאמר? לא בדיוק המגבון הכי לח בחבילה. בכל צעד ושעל ח"כ, המכונה בדבדושי מנסה להסתבך ונדיר מנסה לכבות את השריפה התורנית ולהציל את הכסיל מעצמו, עד לסוף המר או המתוק - תלוי בנקודת השקפה. בין לבין, נדיר עוסק ביחסיו עם החברה המשפיטה ומגלה חברים חדשים בדמות טריאו גאה במיוחד שמתגורר בשכנות.
בדרך כלל אני לא מתחברת לספרים תל אביביים והספר הזה תל אביבי למדי, למרות שרובו מתרחש בירושליים והגיבור שלו הוא תל אביבי טיפוסי, אבל הפעם הספר היה לי לאתנחתא נחמדה בין הספרים הכבדים. ספר שלא לוקח את עצמו ברצינות ומגחיך עוד יותר את נציגנו המגוחכים ממילא במשכן בירושלים.
נראה לי שהקהל המיידי של הספר הוא רווקים תל אביביים צעירים, אבל אם מישהו מחפש ספר משעשע ולא עונה על הפרמטרים האלה, אל חשש, הוא שעשע גם בורגנית נרגנת עם שני ילדים וחצי חתול.

» ביקורות נוספות של נתי ק.
» ביקורות נוספות על לא לומד לקח