ביקורת ספרותית על דודי אוסוולד מאת רואלד דאל
ספר טוב

---

#
ברחוב המקביל לרחוב שלי יש ספסל. הוא נראה בדיוק כמו ספסלים אחרים ברחובות אחרים, אבל על הספסל הזה מישהו הניח ארגז פלסטיק ותלה מעליו שלט המזמין אנשים להניח בו ולקחת ממנו חפצים. יום יום משתנים החפצים המונחים בו – חפצי בית, בגדים, מצעים, צעצועים לילדים. לפני כמה ימים מישהו הניח שם את הספרים שלו מהבית. (עבר דירה? נפטר, לא עלינו? נישא בשנית? תבחרו) היו שם המון ספרים לרוחי (רבים מהם יש לי) הרבה ספרי מדע בדיוני (הרוב יש לי) וכמה ספרים שאין לי, בתוכם הספר הזה.

רואלד דאל הוא מספר מוכשר ביותר. הוא ידוע ביותר כסופר ילדים, כותב להם סיפורים קצת אפלים ("המכשפות"), לא פוליטקלי קורקט ("מטילדה"), עם יותר מקורט פנטזיה ("צ'ארלי בממלכת השוקולד", "העי"ג"). סיפורים לא חינוכיים בעליל, בהם הוא כורת ברית עם קוראיו הצעירים נגד הוריהם ומוריהם הדידקטיים והשבויים בשפה מכובסת ורעיונות תקינים פוליטית.

מה שהוא כותב בספר הזה הוא פנטזיה שנונה לגברים מבוגרים (דאל היה בן 63 כשיצא הספר הזה לאור). הסיפור הקדים את המצאת הויאגרה (1996, דאל כבר היה שוכן עפר באותו זמן) ואת המיזם השאפתני והשנוי במחלוקת של רוברט גרהאם, אופטומטריסט מיליונר שהקים בנק זרע של גאונים ואיתר נשים בעלות מנת משכל גבוהה שיהפכו אמהות לילדים גאונים, לכאורה (1979, השנה בה יצא הספר לאור). הספר הזה עוסק באופן משעשע בשני הנושאים האלה ומגלה יותר מטפח משאיפותיו הכמוסות של דאל [הגיבור שלו הוא צעיר נועז בן 17, שויתר כמו דאל על לימודים אקדמיים, אמיץ ובעל רעיונות יצירתיים, שאין אשה העומדת בפניו והוא לעולם אינו נפגש עם אשה בפעם השנייה (טוב, כמעט לעולם)] אישיות הגיבור שלו רחוקה, כך נראה, שנות-אור מאישיותו של דאל, שהיה נער מופנם ומדוכא שלא זכה, כנראה, ליותר מדי תהילה בין הבנות. כבוגר היה נשוי לאותה אשה והוליד חמישה ילדים.

והספר? חמוד. הסיפור משמח את קוראיו. יש בו נימה שטותניקית שמתאימה לקיץ, מספיק שנינות והומור כדי להעלות חיוך על השפתים והוא הולך מצויין עם גלידה וניל וקמפארי עם סודה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על דודי אוסוולד