חווו..פששש..חווו..פששש (נחירות למי שלא הבין). בית. שיעמום מוחלט.
זה היה משהו בסגנון הבא: קמתי בבוקר, ציחצחתי שיניים, הסתרקתי, אחר כך יצאתי לרחוב ועליתי על אוטובוס, שילמתי לנהג ואז ירדתי ברחוב אחר, הלכתי לחברה והזמנו פיצה, אח"כ חזרתי הביתה ועשיתי כביסה, תליתי אותה, התקשרתי לאמא, בלילה סידרתי את המיטה, התקלחתי ועליתי לישון. ואני שואלת אתכם, למה לכתוב על זה סיפור????? אם רציתי את סדר היום המשעמם של מישהו לא צריך לפתוח ספר בשביל זה. ספר אמור לקחת אותנו למקומות אחרים...כביסה, סידורים, עניינים - יש לי בחיים שלי.
זה היה רדוד, שטחי, לא עומד בציפיות. אני צריכה עכשיו כמה ספרי דניאל סטיל לאיזון, ואז העולם יחזור להיות הגיוני.

מי שבכל זאת מחליט לקרוא - אל תגידו שלא הזהרתי אתכם...

זה ספר מדכא מאוד.

הבחורה כול הזמן מדוכאת, כול מה שהיא מספרת זה עד כמה היא מדוכאת ועד כמה החיים שלה משעממים, לקרוא את הספר הזה זה פשוט להיכנס לדיכאון.

הבן זוג שלה לא מפסיק לבגוד בה, לא נותן לה להכניס את הכלב- היא מדיי פעם רואה את הנשים שהוא בוגד איתן ונכנסת לעוד יותר דיכאון.
היא גרה עם בחורה פשוטה, ממושקפת, ספרנית ומשעממת לא פחות.
אמא שלה- דמות לא אמהי, לא חמה ולא נחמדה.

היא רואה איך בחוקה נוטשת את הכלב שלה- היא מאמצת אותו, מתאהבת בו והוא נדרס

מקסים. מקסים. מקסים.
זה הספר השני של לילך שאני קוראת - היא פשוט נפלאה!