ביקורת ספרותית על תעלול - הסדרה הקטנה # מאת דומניקו סטרנונה
ספר טוב

---

זהו סיפור על משפחה נורמטיבית במילאנו, בלי מרכאות. בטה וסבריו פרופסורים לתחומי חקר ביצועים ומתמטיקה, עומדים לנסוע לכנס מדעי שבו יזכה האב סבריו בתהילה.
שני גיבורי העלילה האמתיים, מריו בן הארבע וסבו שהוא אביה של בטה, מאייר מצליח בן שבעים, נקלעים לחיים משותפים של ארבעה ימים אינטנסיביים של הסתגלות תוך כדי פעילות מתישה עד לכלות הכוחות.
במחשבה שלאחר הקריאה הבנתי מנין נבעה תחושת אכזבה קלה באמצע הספר, שמעידה עלי כקורא, וקשורה למבנהו המיוחד.
הספר בנוי משלוש יחידות מוגדרות:
הראשון היא פרזנטציה של הדמויות, מערכת היחסים ביניהם ומבוא לחלק העיקרי. חלק זה מביא כתיבה קלסית, מרתקת, בעלת תיאורים קצרים ומדויקים ובעיקר משופעת בתובנות על המשפחה הזאת ועלינו הסבים, כמו המבוגרים בגיל הפלירט והקנאה והילד החריף בעל התובנות העצמיות על מצבו וסביבתו.
להלן מספר דוגמאות.
זמן קצר לאחר הגיעו לבית של בתו וחתנו מגיע הסב למסקנה כי " הם יוצאים לסמינר כדי שיוכלו לריב לא ליד הילד".
הבית הוא בית נעוריו של הסב ותחושות מהעבר עולות בקליידסקופ שרק איש גרפיקה יכול לבטא במספר משפטים קצרים."..ראיתי הבזקים עגומים של אבי זורק לאחור את השיער בשתי הידיים, את אמי כמו סינדרלה מרושלת שלעתים התגלגלה מתוך האימה והעצב לגברת הדורה ברעלת תחרה, את סבתא שלי שלקתה בשבץ, וישבה כמו תמיד בדממה, ארויינטה, מילה שבניב המקומי משמעה גוף מקופל סביב עצמו, מכופף כמו סכין מעוקל שהושאר בפינה והחליד."
ואולי דוגמה אחרונה (יש הרבה), סבריו מתאר את המאהב של בטה.." הוא לא היה נראה לך יותר מערמת יצורים שהתקיימו לפני האבולוציה, בקיצור, גוש חרה."
והיות והסבא מתבונן טוב הוא חושב לעצמו.."לא היה טעם לציין באוזניו שהמנהל, כפי שהוא מתאר אותו, נראה בדיוק כמוהו. לא היה טעם לומר לו שבטה נמשכת לגבריות מהסוג המוצק -כמוהו -לא ליופי".
החלק השני ניתן לראות בו התוודעות על רקע דו קרב ומלחמת מוחות בין הסב והנכד. עליה אומר הסב .." מחוץ לתחום הזה (גרפיקה),לא הייתה לי תבונה, לא היה לי זיכרון, הצלחתי לבטא מעט רצונות..., הייתי תלוי תמיד באחרים,...ואילו הילד הזה, אף שהיה בקושי בן ארבע,הפגין רגישות לעולם.."
בחלק זה צריך להחליף צד בתקליט (משל מתקופתי) ובראש פתוח לקרוא על שטיקים וטריקים של הנכד והסב והתוצאה בסוף,.. התקרבות.
החלק האחרון הוא אפילוג בצורת..ציורים ואיורים, והסברים בצידם.
ספר ראוי לקריאה, כאמור, בראש פתוח לשינוי מקצב ועלילה, מלא תובנות.
וביטוי אחרון של הסבא " הבוקר, אני לא בטוח אם אני מפחד על הילד או מפחד מהילד".

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על תעלול - הסדרה הקטנה #