ביקורת ספרותית על תעלול - הסדרה הקטנה # מאת דומניקו סטרנונה
ספר טוב

---

סבא שלי זכרונו לברכה נהג ליפול תחת הלחץ שלי ושל בן דודי ולפתוח לנו את קופסת כלי העבודה שלו כדי שנשחק בה.
אנחנו כילדים קטנים אהבנו לשחק במסמרים ומברגים בשלל צורות, פטישים קטנים ושלל כלי עבודה. אנחנו היינו מבקשים, יותר נכון דורשים והוא היה נכנע ללחץ ותמיד היה מזהיר אלפי פעמים "זה מיסוכן" בדגש על י' - "מיייייייסוכן!" היה חוזר ואומר לנו ואנחנו בתנועת ביטול של מביני עניין קטנטנים שולחים אותו לדרכו. הוא היה עושה את עצמו עוזב ומתיישב בספה אבל עיניו לא זזו מאתנו כל העת לבדוק שהכול כשורה.

הדבר הראשון שעשה הספר הזה הוא להחזיר אליי שלל זכרונות מסבא שלי. האיש הרזה והבהיר עם מכנסי החאקי הקצרים, הסנדלים והשפם הדומיננטי שהיה מאז ומתמיד סימן ההיכר שלו.
כילדה, סבא וסבתא שלי העניקו לי הכל, נתנו לי חום, אהבה ופינוקים ותפקדו כהוריי השניים.

דמות הסבא שבספר היא לא דמות הסבא האידיאלית. הוא גר הרחק מבתו וחתנו, ואת נכדו בן הארבע, ראה בפעם האחרונה לפני כשנתיים. הוא גר לבדו ועדיין בגיל קרוב לשמונים ממשיך לעבוד כמאייר ספרי ילדים.
כשהוא מתבקש להגיע לשמור על הילד לאחר שההורים נוסעים לכנס חשוב בעבודה מתחיל להירקם סיפור בין השניים.
הסיפור מראשיתו די ידוע. מתחילת הקריאה זה די ברור שהנכד תפקידו ללמד את הסבא שיעור. להעביר אותו דרך. ידעתי מראש שהספר ילך לשם. זה לא הפתיע אותי אבל עדיין היה מקסים.
חייבת לציין שכל המחצית הראשונה של הספר הייתה בגדר ה"נחמד", הקריאה הייתה קולחת ונעימה אבל שאלתי את עצמי לאן זה הולך.
לאחר קריאה של למעלה ממאה עמודים הספר כבר שאב אותי והרגשתי שאני מזדהה עם דמות הסב ובאותה העת מזדהה גם עם דמות הילד.
אני לגמרי מודה שיש בתוכי הרבה מכל אחד מהם.
כשחקנית, אני תמיד שומרת על הילדה שבי. "משחק"- כשמו כן הוא- משחק. אנחנו משחקים, משתעשעים, מעמידים פנים שאנחנו מישהו אחר, מתלבשים אחרת, מאמצים הליכה וגינונים לא לנו. מהתלים ומתעתעים.
ומהצד השני –אני כולי סבא. תנו לי ספר טוב וכוס תה מול הטלוויזיה וקניתם אותי.

מאוד אהבתי את עולם הדמויות שנפרש בפניי. כל הדמויות צבעוניות ובעלות מאפיינים ברורים. אפשר ממש לדמיין את דמותו של הסבא הנרגן, את הנכד הקופצני, את ההורים, המטפלת ואפילו דמויות שמגיחות למספר רגעים. כולם כתובים בצורה נהדרת ואנושית, כזו שגורמת לך להגיד:
"אה, כן.. גם לי יש מישהי כזאת בעבודה."

מתוארת יפה היא גם איטליה ורחובותיה של נאפולי לפרטי פרטים. יכולתי להריח את ריחות הדגים, לחוש בריח הקפה החזק בחנות ולחוות את הצבעוניות של אנשי העיר.
אחחח... איטליה איטליה...כמה יפה ומדהימה את, כמה בוטות ואלימות יש בתוכך וכמה עונג ורוך.

הלוואי ואוכל בקרוב לבקר בך.
הלוואי וכולנו נוכל בקרוב לבקר בך.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על תעלול - הסדרה הקטנה #