קשרים שנפרמים ומתחברים מחדש (אולי אלו השרוכים...?) והרבה חומר למחשבה על טיבה של זוגיות – על זה כותב <mark>דומניקו סטרנונה</mark>- סופר תסריטאי ועיתונאי מהשורה הראשונה באיטליה.

ברומן הקטן והנפלא הזה על כריכת הספר נצפית כוס שבורה. ואין לכם מושג מה אפשר לעשות וליצור משברי חפצים כשמאחדים אותם שוב לכלל יצירה חדשה... עסקתי בזה 20 שנה כאומנית מוזאיקה...(רמז למערכת יחסים בין אישיים ובכלל ...)

המקום הוא נאפולי וה

קראתי את הספר במקביל לצפייה בסדרה סביב אותו נושא (ד"ר פוסטר) והרגשתי שג'מה מהסדרה ו-ונדה מהספר התמזגו לדמות אחת. בשניהם התא המשפחתי קורס ומתנפץ בקול גדול.

ונדה וסנדרו נשואים מזה 12 שנים והורים לשני ילדים. השגרה הזו מתערערת כשסנדרו מחליט לעזוב את הבית ולעבור לגור עם לידיה המאהבת. ונדה היא אישה קשה ונוקשה, חיה על גבול הסגפנות, חוסכת ומקמצת ולא רק בחומר- גם ברגשות, במילים טובות, ויש לה כללים נוקש

ויה ג'מיטו/<mark>דומניקו סטרנונה</mark>

את הכתיבה של סטרנונה הכרתי מ-3 ספרים קודמים שלו שקראתי : שרוכים, תעלול, שבועת אמונים ואהבתי את הכתיבה והסגנון. סטרנונה נוהג להתמקד ביחסי קרובי משפחה : בני זוג, הורים-ילדים, בין חברים אבל לא יותר מדי. למעשה, סטרנונה מתמחה ביחסים גרועים ביותר בין הורים לילדים וסביב הנושא הכאוב והדומיננטי הזה שהשפיע על ילדותו, נערותו ובעצם על כל חייו.
המספר סוקר את חיי הוריו, היכרותם

העלילה בנלית יחסית. רומן בין מורה לתלמידתו ( לאחר סיום יחסי מורה- תלמידה), יחסים אלו נפסקים פורמלית וכל אחד פונה לדרכו, תרזה למרצה מצליחה בניו יורק ואילו פייטרו מצליח להתפרסם הודות לכמה ספרים ביקורתיים על מערכת החינוך, ואף להיות חבר פרלמנט באיטליה.
הוא נישא מוליד ילדים ויש לו תשומת לב מרבית לילדיו ואשתו.
לעת זקנה מצטלבות הדרכים, בתפנית מעניינת.
הספר שווה קריאה בשל יכולתו של הסופר <mark>דומניקו</mark> סטרנונ

מה אוסיף ומה אומר על הביקורות שנכתבו פה? כאמור, העלילה של הספר בוחרת להציג לנו את המתרחש מכמה זוויות מבט של משפחה איטלקית אחת אשר נקרעת על ידי אחת הנגזרות (הלא הכרחיות, מן הסתם) של הso called ה"מהפכה המינית" בשנות השישים (נושא, שכמובן, מישל וולבק עסק בו בצורה ישירה וקוהרנטית בחלק מספריו). כדי לעשות את העלילה מעניינת <mark>דומניקו סטרנונה</mark> זורק לקלחת צמד ילדים מדור הX שנהנים מכל הקשיים של מרבית אלו שנולדו

אהבת נעורים, בגידה, אישה נטושה, מאהבת צעירה, נואף סדרתי – אלה כבר מאפיינים להתרחשות עסיסית ומסעירה. אז זהו, שלא בדיוק. לפחות לא כזו המציתה את הדמיון, אבל מספיקה בכדי לעורר סקרנות והצצה לעבר האנטומיה של נטישה.

הזוגיות של ונדה ואלדו, זוג איטלקי צעיר, בשנות ה-30 לחייהם, הנשואים מזה 12 שנה, עולה על שירטון כאשר אלדו מודיע לונדה כי היה עם אחרת, ומחליט לעזוב את בית המשפחה לטובת מאהבת צעירה. אך לא אישה

#
מה עוד לא נאמר על זוגיות? כתבו עליה מכל זווית אפשרית, חקרו אותה, דנו בה ודשו בה. ועדיין – למרות שהכל כביכול כבר נכתב, היא מעניינת – אולי יותר מקשרים אנושיים אחרים, כמו הורות, ידידות ואפילו יריבות. והאמת – אף אחד, כנראה, לא הצליח להגדיר את גבולותיה.

הזוגיות המתוארת בנובלה הזו מזוויות שונות מתארת התפרקות והרכבה מחדש של החלקים. השעון הזה אמנם ממשיך לפעול אחרי שפירקו אותו בפטיש והרכיבו את חלקי

שרוכים עוסק ביחסים, במשפחה, באכזבה מהם. החלק הראשון עוסק בוונדה, שנשארת לבדה אחרי 12 שנות נישואין לאלדו. נשארים איתה סנדרו הבן ואנה הבת. היא נישאה בת 24, הוא בן 22, השנה היא 1962.
אלדו בחר לעזוב משום שהוא מרגיש חנוק עם ונדה הקפדנית. היא פוצחת במונולוג ארוך כנגד בעלה הנוטש, העוזב משפחה עם ילדים צעירים באיטליה הקתולית, בה לא נהוג לעזוב סתם כך משפחה וילדים, בטח לא להתגרש. למקרא החלק הראשון של הספר,

יש נעליים ללא שרוכים.
יש שרוכים ללא נעליים.
אבל אין נישואים ללא שרוכים.
שרוכים פרומים, קרועים, מלוכלכים, עם המון קשרים פנימיים שאי אפשר להתיר.
שרוכים שהקצה החד שלהם כבר שבור לגמרי ולא מאפשר להכניס אותם בחזרה לנעלי הנישואים.

אפשר כמובן לפרק את החבילה ולקנות 'נעליים' חדשות, אבל במשך הזמן יהיו להם שרוכים משלהם.

אז אולי הכי טוב ללכת יחף.

נובלה קטנה - ענקית.