ההיסטוריון קובע את ההיסטוריה.
בחירת הנושאים, דרך הצגתם היא הנתיב הראשי שבו מוצע לקורא לעבור. הוא כמובן רשאי לבחור דרך אלטרנטיבית.
הספר הזה קרוב לנו.
האימפריה העותמנית מתפוררת וכבר באמצע מלחמת העולם הראשונה, יושבים שני ג'נטלמנים, מר סייקס בן השלושים, מהצד האנגלי, ומר פיקו, מהצד הצרפתי , לחלק את אזורי ההשפעה במזרח התיכון.
לשניהם אין מושג ירוק על המורכבות של המזרח התיכון ובוודאי על המקום שנקרא פלסטיין.
סייקס ,יחלה , וימות בתוך שנתיים, וגם אדון פיקו יעלם מהר מבמת ההיסטוריה.
אבל לקו שהתוו, יהיו משמעויות עצומות עד ימינו אנו.
רגע, אנחנו הישראלים חושבים על התווית גבול הצפון שלא הגיע לליטני כגבול טבעי כי...ככה סתם. בדיון החליטו על קו מעכו לכירכוך.
או אולי כולנו חושבים על ארועי תל חי כהשלכה על המאבק שבין צרפת ואנגליה במזרח התיכון.
ובכן , הספר למרבית הבושה לא עוסק בכלל בנושאים אלו.
הפלא ופלא היו דברים חשובים יותר לעסוק בהם. כמו, התחלת חיפושי הנפט במוסול וכירכוך וההחלטה של צ'רציל להעביר את הצי הבריטי מפחם לנפט.
היו עוד כמה גורמים " משניים" שהשפיעו על המזרח התיכון, כמו יחסי שינאה והזדקקות בין צרפת ובריטניה, או הכניסה הלא דרמטית של ארצות הברית לסמטוחה המזרח תיכונית, בל נשכח... נפט זורם בכירכוך ומוסול ( ולא בחוליקאת כדברי השיר). ומהנפט הזה כולם רוצים להרוויח: אנגליה,צרפת וארה"ב שהוזמנה על ידי צרפת ברגע שזו האחרונה גילתה כי היא עומדת להיות מקופחת, וכמובן גם איזה מיליונר , מר גולבנקיאן, מי שנקרא בעתיד "מר חמישה אחוזים" על שם התמלוגים שקיבל מהפקת הנפט.
כל הגורמים המכובדים לעיל התכנסו תחת חברת הנפט ה..תורכית.
אלא שהיתה טעות סמנטית , לא היה שם ולו תורכי אחד.
כדי לשמור על האיזון, לא היה שם גם תושב מקומי כלשהו, פשוט ממילא הם רוכבים על גמלים, כך שהם לא צריכים נפט.
החלק הזה בספר יפה ומרתק.
ושוב בלי בעיית ארץ ישראל אי אפשר.
הספר מגלה כי אנחנו נולדנו בגלל ניסיון לחסום את התביעות..הצרפתיות, וההבנה כי אנו מהווים גם מחסום על האינטרסים בתעלת סואץ.
הצרפתים שדרשו את סוריה, התכוונו לסוריה הגדולה, שכוללת את פלסטינה.
כדי להוריד אתם מהעץ הזה ולהעמיד אותם במקום הוקמה פלסטינה כפרוטקטורט בינלאומי.
בנוסף לכך, היהודים , שעשו רושם עצום בפיתוח האזור, והיוו רק 27% מתושבי הארץ, היו אהודים ..לא תאמינו על הבריטים, ואלו בסיוע שר החוץ היהודי שלהם.. בלפור,וגנרל אלנבי (יש רחובות כאלו בתל אביב), נתנו הצהרה, שבתוך עשרים שנה התהפכה ל.. "הספר הלבן".
חלק מהתועלת, או האסון האקולוגי שבחיפה היה תוצאה מאותה מחלוקת.
סיפור המעשה היה כך:
הבריטים רצו להעביר את הנפט בצינור מצפון עיראק לחוף הים התיכון, לזקקו שם ולהעביר את התזקיקים לאירופה.
בזה יש חיסכון עצום של קיצור הובלה (ב 1000 מיילים), וחיסכון בתשלום מעבר בסואץ.
הקו הפשוט ביותר הוא ל.. טריפולי שבסוריה.
אבל סוריה היא בחסות צרפתית, והאחרונים ידעו כי במקרה זה, הם יושבים על ברז הנפט.
לכן הוחלט להעביר את הצינור לחיפה כשבמקביל לו נסללת מסילת ברזל.
הכעס על הבריטים הוביל לפשרה בנוסח מפאי: הצינור יפוצל לטריפולי וחיפה.
.
המאבק בארץ מקבל עוצמה לאחרי ה"ספר הלבן" ומביא לסיום המנדט הבריטי כחלק מההתקפלות האימפריה הבריטית כולה.
קצת על כתיבת הספר.
הוא מלא אנקדוטות שמחיות דמויות. לעיתים הדמויות מקבלות משקל יתר בהיסטוריה הכללית.
התיזה שאותה מוביל הכותב, אינה נשענת על ארבע רגליים , גם לא שלוש.
האמנם הסיוע הצרפתי למחתרות היהודיות הוא שמוטט את האימפריה הבריטית? לפחות במזרח התיכון? תמהני!!
לעיתים הספר טובע בפרטים שלא מענינים אותנו כישראלים. למשל: האם חשוב לנו כי סולימן אדה חשוב יותר מפרנג'יה?
התהליך שבו הצרפתים הסתפקו בסוף בלבנון ולא בכל סוריה גם הוא לא מתואר בחדות.
בתחילת הספר מוצג פייסל כשליט סוריה ועיראק.
אחר כך יש לקונה ברצף ולא ברור כיצד מדיבור על סוריה נוצרו שלוש מדינות: ירדן, סוריה, ועיראק, שנשלטו דרך אגב, על ידי בני דודים.
קראתי את הספר בענין, איני מסכים למתודה של ההיסטוריון, אבל הוא מאיר תקופה.
נ.ב בחלק מהזמן חשבתי מדוע אין מנהיגים לומדים מההיסטוריה.
בזמן מסויים ניסו הצרפתים ל"חנך" את הדרוזים היושבים בלג'ה שבחורן, הם נכנסו בכוח לאחד האזורים המורכבים ללחימה. והתוצאות ידועות, גיבור נולד: "אל אטרש" שפסליו מצויים בכל כפר דרוזי בלבנט.