ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 1 במאי, 2019
ע"י יפה
ע"י יפה
ספר חשוב שמשלב בין מזרח ומערב ומה שמקשר ביניהם - טראומה.
אחת ילדה תימניה חטופה,סיפור קשה שהמדינה הצעירה עדיין לא יודעת להכילו ולהתמודד איתו ומנגד
ניצולי שואה שעזבו את התופת והגיעו לארץ, מקום מבטחים, הקימו משפחה אך הס לא דיברו כלל על מה שעברו שם וגם כאן
העצב והיגון לא עזבו אותם.
שילוב הסיפור בין זוהרה התימניה שמספרת על ימי המעברה בה אחותה בתיה נחטפה מידי הוריה שהיו צעירים ותמימים וחסרי שפה. אחרי עשרים
שנות חיפושים מנסה זוהרה שהיא כיום עורכת דין מצליחה למצוא את אחותה (כדי לסגור את הסיפור ולעשות קצת נחת לאמה הקשישה בטרם תמות) בעזרת
חוקר פרטי שגם לו סיפור שואה משלו...
חברתה אדיבה היא בת לניצולי שואה אחות שכולה לחלל במלחמת יום כיפור. הסיפור הוא בשנות ה-60 בחיפה כאשר ההורים באותה תקופה לא מספרים
דבר על מה שעבר עליהם "שם" והסיפור מתפוצץ כשהדודה מגיעה מאמריקה להעיד במשפט אייכמן. תקופה שסיפורי השואה החלו לזרום והשתיקה נשברה...
האמת צריך סבלנות לקרוא את הספר שכן הוא קופץ בזמנים, ולא כל אחד יכול להתחבר לזה אבל עם התקדמות הספר אנחנו קשה כבר להניח את הספר מהידיים.
הספר מעלה שני נושאים כאובים בתולדות המדינה: השואה וחטיפת ילדי תימן. המדינה עדיין לא יודעת למצוא פיתרון לאותן משפחות שיקיריהן נחטפו ונשארו
עם פצע שמסרב להסגר, והיא גם לוקה בחסר בטיפול בניצולי השואה כראוי. המון ניצולי שואה עזבו את העולם הזה בשברון לב והמדינה לא ידעה לדאוג
להם כמו שצריך.
ספר בעל מספר חשוב ביותר שאסור לנו לשכוח את השואה והזוועות שעמנו עבר וכמובן אסור לתת יד לניצול חלשים.
ממליצה בחום.
5 קוראים אהבו את הביקורת
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
