ביקורת ספרותית על גלבי - פרוזה # מאת איריס אליה-כהן

---

איפה הזכרון שלי?״ זו הכותרת שנבחרה לפרק הראשון. ולא לחינם. זהו המסר של הספר. אמנם זהו ציטוט מדבריה של רומיה שמצטערת על זכרונה שנחלש אבל זו כתב תביעה של הסופרת כלפי אדוני הזכרון. גם לנו יש זיכרון. איפה הזכרון שלנו? למה אתם לא מספרים אותו? למה אתם לא מוכנים אפילו לשמוע אותו? ולא נייפה את העניין, הכוונה למימסד ולאליטה האשכנזית. מאז קום המדינה היא התרבות השלטת, היא נותנת הטון, היא ההיסטוריה שנלמדת.
פה יש נסיון לתת ביטוי לתרבות אחרת, לסיפור אחר, לאסון אחר.
אין כאן כמובן ניסיון להשוות. אין אפשרות להשוות את השואה לשום דבר אחר בהיסטוריה. מוראות השואה המזעזעים מתוארים כאן ביד רגישה ובחמלה. אבל הסופרת, דרך זוהרה באה לבקש, בואו, תקשיבו, גם לי יש סיפור. אתם לא מכירים אותו כי אדוני הזכרון החליטו שאולי הוא לא נכון או שיעורר סערה וכדאי לטאטא אותו אל מתחת לשטיח.
אני לא מכיר ספרים שנכתבו בעניין חטיפת ילדי תימן. מעטים האנשים ששמעו על כך ומכאן חשיבותו של הספר.
עד כאן על הרעיון של הספר.
הספר הזה כלבבי. מענג מאוד, שפה עשירה שנוגעת בשירה. איזה תענוג.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על גלבי - פרוזה #