נשבעת שספרתי בספריה ארבעה מדפים שלמים שכולם עמוסים בספרים שעוסקים בעסקים. עם שפע שכזה, באמת שקשה לבחור. כל ספר מבטיח תהילת עולם ושיטה משלו, חלק מתורגמים, חלק נכתבו בעברית ומותאמים לסגנון החיים הישראלי, חלק מעלים אבק וחלק מבריקים כמו יצאו הרגע מסטימצקי. אז למה לבחור דווקא ב"לנצח נבנו"? אל"ף, כי קיבלתי עליו המלצה, ובי"ת, תשארו איתי עוד כמה שורות ותבינו.
הספר הזה יצא לאור בשנת 1994. 94' - רובנו עוד לא שמענו על האינטרנט, טלפון נייד היה אביזר ששמור לסטיב מבברלי הילס 90210, לבשנו ג'ינס של ליווייס וסווטשרט של פרוט אוף דה לום וחשבנו שזה מגניב. באותה שנה הוציאו קולינס ופוראס, פרופסורים למנהל עסקים בסטנפורד, את ספרם "לנצח נבנו", שמתחקה אחר 18 חברות "אגדיות ובעלות-חזון" ובוחן אותן באותן שיטתי אל מול יריבותיהן כדי לפצח את הקוד - כיצד הן רושמות רווחים כבר מאה שנה ומובילות בתחומן בשוק. קונספט מעניין, אם עוצרים את הזמן סביב שנת 97'. לקראת סוף המילניום הגיעה המהפכה הדיגיטלית ועשתה בחברות המהוללות הללו שמות כאלה, שכל הסופרלטיבים שהספר מעמיס עליהן נראים כיום מגוחכים. כך, חברת מוטורולה, ענקית התקשורת שהתהדרה בטכנולוגיית לוויין, מצאה עצמה נמחקת מהעולם. יבמ, שהמחשב הביתי שלה הגיע לכל בית בעולם המערבי, מצאה עצמה גם היא מחוץ למשחק. חברת דיסני האלמותית נאבקת היום בתחרות מול חברות אנימציה קולנועית מצויינות, וחברת סוני הדגולה מנסה להוכיח עצמה מול היריבות הדרום-קוריאניות והסיניות. כך שאותן 18 חברות, שהספר מעריך כטובות ביותר בתחומן, ששרדו מלחמות עולם וידעו לחדש את עצמן מול כל אתגר, לא בהכרח שרדו את תהפוכות 20 השנים האחרונות. ורלוונטי כמו שלג דאשתקד לקרוא כיום על גמישותן הרבה והצלחתן המסחררת.
רוב החברות בהן הספר עוסק הן חברות ענק אמריקאיות. לחברות כאלה יש עשרות אלפי עובדים, והן מתנהלות בדרכים מאוד אמריקאיות - יש קודים ברורים לעבודה, הסלוגנים של החברה מפומפמים לעובדים בהליך שדומה לשטיפת מוח בכתות (כך עפ"י הספר), לחברות סניפים רבים הפועלים באופן גלובלי ולא לוקלי. הראיה התאגידית הזאת מוצגת בספר באופן פטריוטי-אמריקאי, 18 החברות הללו נתפסות כמי שהגשימו את החלום האמריקאי והן נמדדות בשורת הרווח והעמידות לאורך שנים ללא כל ביקורת. האידאליזציה הזאת היא תלויית-תרבות, ואין לי ספק שבעיני הקורא הישראלי, שנוטה ליותר יוזמה וביקורת מעמיתו האמריקאי, עקרונות ההצלחה של החברות הללו אינם חקוקים באבן והחברות עצמן אינן נוצצות בזהב כפי שהמחברים רוצים שנחשוב.
שתי סוגיות אחרונות לסיום - סוגיית קהל היעד וסוגיית שגיאות ההגהה. לגבי קהל היעד, עם כל הרצון הטוב, אני לא מאמינה שמישהו מההקוראים של הספר יעמוד בראש תאגיד בינלאומי המעסיק עשרות אלפי עובדים. אי לכך, לא בטוח שהעצות שבספר רלוונטיות לסוג העסקים שהקוראים בישראל עוסקים בהם. מי כן יכול להפיק תועלת מקסימלית מהספר? בכירים ומנהלים בחברות גדולות ובחברות הייטק, עם דגש על קוראים אמריקאים, ורצוי שגם הם יקראו תוך הפעלת חוש הביקורת ולא יראו בכל עקרון חובת ביצוע.
ולעניין ההגהה. ספר שיוצא לאור עם כמה שגיאות דפוס? קורה. אבל ספר שמלא בשגיאות דפוס והקלדה כבר מריח מזילזול בקורא. ואני מדברת על מושגים שגויים מהיסוד כמו "ברת קיימא" (אין דבר כזה, כמו שאין ברת מצווה, יש בת מצווה ובת קיימא), או "איזון חוזר" (במקום היזון חוזר...) ועוד המוני שגיאות שמפוזרות לאורך הספר כאילו כדי לבחון את עירנותנו.
אם נחזור לספריה ולארבעת המדפים העוסקים בעסקים וניהול (מיון: 658.4 עפ"י שיטת דיואי), חפשו ספר רלוונטי, שעומד במבחן הזמן, שמעודד חשיבה חופשית ותלוית קורא, ולא קובע כללי ברזל על סמך נוסחאות מקריות וזמניות.
















