“בראש ובראשונה צריך להגיד שמדובר בספר ישן. כמה ישן? בהלימה לתחום שהוא עוסק בו, הוא היסטוריה עתיקה. פרה היסטוריה למעשה. אם הוא היה חלק מהסדרה "היה היה", הוא היה מופיע בפתיח. אם הוא היה ג'ן זי היום הוא היה שואל אותי מה זה בכלל היה היה. בקיצור, הוא ישן נושן. הוא ספר שמדרג חברות ותאגידים שעוסקים בעיקר בטכנולוגיה ומסביר את המודלים העסקיים ואת הבחירות העסקיות שלהם והוא יצא לאור בשנת 1995, לפני ההתחלה של בועת הדוט-קום. לכן "מהדורת הזהב" החגיגית והמיוחדת מצאת את דרכה לצעד האחרון לפני פח האשפה הנקרא גם "ספריית הרחוב", שם אספתי אותו יחד עם הספר בעל השם הנפלא How to cook like a Jewish mother (תשובה: מתכונים אשכנזייפ, והרבה).
אז כאמור, הספר מדבר על 18 תאגידים או ארגונים גדולים. הוא מעלה אותם על נס כ"חברות מופת" שזה תרגום לא מוצלח, אלה "חברות בעלות חזון". הדרך שבה הוא עושה את זה היא דרך שיטתית, בעזרת השוואה לארגונים מקבילים, וחלק מאוד גדול בנספחים בסוף הספר עוסק במתודולוגיות שבהן נערכה ההשוואה, שזה דבר מעניין בפני עצמו. הספר מתאר את החברות האלה כחברות שהגיעו "לדרגת מצוינות עקבית ומתמדת, שמבטיחה את המשך קיומן כמובילות בתחומיהן במשך עשרות ומאות שנים", אבל הן לא בהכרח המרוויחות הגדולות בנקודת זן ספציפית, כך שיש כאן איזו נקודה חמקמקה ואולי גם כזו שיוצרת טאוטולוגיה.
זו רשימת החברות - IBM, מריקן אקספרס, בואינג, ג'ונסון אנד ג'ונסון, וולט דיסני, ג'נרל אלקטריק, סוני, מאריוט, פרוקטר אנד גמבל, HP, פיליפ מוריס, מרק, 3M, פורד, נורדסטרום, מוטורולה, סיטיקורפ, אפשר לראות שחוץ מסוני כולן אמריקאיות, וגם סוני נכנסה יותר כדי להגיד משהו על המתחרה שהושוותה אליה ופחות עליה עצמה, אבל למעשה אני לא בטוחה. המחברים מספרים המון על החברות האלה, חלק הם דברים ידועים שמתגלגלים כבר בכל מיני סיטואציות של ייעוץ ארגוני, וחלק זה קצת דברים שאני לכל הפחות לא הכרתי. הסיפורים על החברות לא באים סתם לצורך הסיפור, אלא משתלבים יחד כסםר הדרכה ליצירת "חברה בעלת חזון", על כל המשמעויות שלה. וכאן צריך לשאול מי קהל היעד של הספר. כי אנשים, גם אם יהיו יזמים, גם אם יקימו חברות, וגם אם יהיו מנכ"לים של חברות, ברוב המקרים לא יהיו חלק מניהול בכיר של תאגיד ענק שמתקיים מאה ועשרים שנים, ולא יהיה במעמד להקים חברה בעלת חזון. נכון שהמחברים מספקים כמה רעיונות עבור "מה אני יכול לעשות אם אני לא המנהל" אבל זה לא ממש משכנע. מי שכן יילך וייסד חברת ענק, לרוב לא יקרא ספרי ייעוץ ארגוני מהסוג הזה, אלא לכל היותר יתעמק בביוגרפיות של אנשי עסקים שקדמו לו.
הבאתי את הספר הזה לחתן שלי, כי הוא אוהב לקרוא ספרים של ניהול וייעוץ ארגוני, והוא ניסח לי כמה משפטים לביקורת. לטעמו יש דברים שמיישנים בגלל שהמידע התעדכן והם כבר לא נכונים, ויש דברים שמתיישנים משום שמה שהיה מאוד חדשני בזמן כתיבת הספר הופך להיות ידע נחלת הכלל, וכולם מכירים אותו, אז כבר אין מה לקרוא. הידע בספר הזה הוא מהסוג השני. חברה בעלת חזון יודעת לנסח עקרונות ליבה שמגדירים את המהות שלה, ועדיים להתנהל בזמישות (כלומר גמישות וזריזות) ולשנות את המטרות, המוצרים, או האסטרטגיות על מנת להתאים את החזון הבסיסי לצורכי הזמן. כך חברת 3M שנוסדה כחברה לציוד ובנייה, הפכה להיות חברה שעוסקת במוצרי שיוף ובניירות זכוכית ובהמשך הפכה להיות יצרנית של פתקיות משרד דביקות שיורדות בקלות. לצורך היכולת הגמישה הזאת לשנות את קןו הייצור והמוצרים, הניהול של העובדים בחברה מאפשר להם להקדיש זמן לפיתוחים משלהם שאינם חלק ממוצרי החברה, ואז לשכנע את העמתים שלהם שהמוצר טוב. יש עוד כמה סוגיות בניהול עובדים, חלקן דווקא לא מהווה חלק מהידע המעשי עכשיו, כי מסתבר שחברות בעלות חזון יוצרות זהות ארגונית שהיא לא רחוקה מכת.
אז כספר ייעוץ ארגוני זה לא הספר הכי טוב שיש, ובוודאי לא מעודכן. כספר היסטוריה יש בו משהו מעניין וככה אני קראתי אותו, בלי שום ניסיון ללמוד כלים פרקטיים שיעזרו לי בניהול העסק שאין לי. במרחק שלושים שנה, לא כל החברות מימשו את ההבטחה הגלומה בהן או שמרו על המוניטין. IBM שהיתה ענק מיחשוב בשנות השמונים היא חברה שעדיים קיימת, אבל כבר בזמן כתיבת הספר היא קצת ירדה מהאולימפוס שלה ויש ניתוח לזה בספר. חברת בואינג ידעה כמה משברים במהלך שנות האלפיים, כולל תאונות שגרמו לפיטורין של מנכל החברה. חברת ג'ונסון את ג'ונסון חטפה גם היא מכה משפטית והפסיקה לייצר את הטלק שהיה מוצר שלה במשך מאה ועשרים שנה, אבל היא עדיין חברה מצליחה מאוד. ג'נרל אלקטריק שהיתה חמישית בדירוג החברות בארה"ב בשנת 2000, ירדה עשרים שנה לאחר מכן לדירוג 33, וכיום היא מפוצלת לשלוש חברות שונות על פי ענפים ייצור שונים. סוני היא חברה מצליחה מאוד המעסיקה מאה אלף עובדים אבל התרחבה עד רמה של ניגוד אינטרסים בין חטיבות שונות שלה. אפשר להמשיך הלאה, אבל זה לא משנה. הספר הוא סוג של קפסולה מוקפאת בזמן - תמונת מצב מסויימת של חברות מסויימות שנוהלו בדרך מסוימת שהמחברים רואים לנכון להציגה כמועילה יותר, טובה יותר עסקית, ומסייעת יותר ליציבות.”
