ביקורת ספרותית על והלב הולך אחרון מאת מרגרט אטווד
ספר טוב

---

את סיפורה של שפחה כולנו בודאי מכירים מהספר והסדרה שהגיעה בעקבותיו.
גם בספר זה מרגרט נשארה בעולם עתידני בין מתח למדע בדיוני, ספר שאי אפשר להניח מהיד וטורד מנוחה גם כמה ימים אחרי....
ארצות הברית, הרעב העוני וההבטלה בעקבות קריסה כלכלית.
הזוג הצעיר, סטן ושרמיין חיים ברכב,
החלום שקטן שרקמו להם התנפץ, סטן פוטר והדירה היפה שרק התחייבו עליה נלקחה מהם.
החיים ברכב קשים מנשוא, פושעים מתפקים על חלונם אין פרטיות אין אינטימיות פשוט אין, או אז..... הצעה מפתה מתגלה כפרסומת לעתיד טוב יותר.
פרוייקט פוזיטרון, מדובר בניסוי חברתי בו זוג מקבל דירה ועבודה לחודש ובחודש שלאחריו הוא נכלא בכלא ושם חלים עליו חוקי הכלא, בו זמנית זוג מקביל מקבל את דירתם ולחיות בה בזמן שהם בכלא וחוזר חלילה.
על פניו הרעיון נשמע להם טוב, בטן ושרמיין מתקבלים ונכנסים לשגרת חיים של חודש חיי יחד וחודש חיי נפרד כל אחד בכלאו.... אבל אז הראש מתחיל לעבוד, מי בא במקומי? מי הזוג המקביל?
לאט לאט שרמיין יוצרת לה עולם משלה שסטן לא שם, במקביל סטן יוצר לו בראש פנטזיות משלו.
החוקים נוקשים, קפדנות יתרה והבריחה לשכנוע עצמי הופכת יותר ויותר נחוצה.
המחשבה לפעמים הופכת למציאות אשר גדולה הרבה מעבר לדמיון.
לאורך הספר נשזרים אמרות החוזק של סבתא וין, סבתה של שרמיין שגדלה אותה.
מי חבר? מי אויב? מי עוזר ומי חורש רעה?
העולם האזוטרי שיצרו בו תחליפים לאדם למחשבתו ואפילו תחליפים לבני הזוג לא מצליח להתרומם. הדרך לברוח ממנו פתלתלה הזויה אל אפשרית.
ספר מרתק, הזוי במקצת מעורר מחשבה על חיים אחרים שלא בטוח שהם אפשריים.
נהנתי מאד

» ביקורות נוספות של רונדנית
» ביקורות נוספות על והלב הולך אחרון