ביקורת ספרותית על בחזרה מטואיצ'י - עטיפת הסרט מאת יוסי גינסברג

---

זה לא ספר.
כלומר זה כן ספר עם כריכה והכל ותמונה של הארי פוטר, אבל חווית הקריאה בו לא דומה לקריאת ספר. זה אחד הספרים שהכי נכנסתי לחוויה שלהם לטוב ולרע, מן הסתם מכיוון שזהו סיפור אמיתי והייתה בי אכפתיות כלפי מה עלה בגורל הדמויות, אבל גם בגלל סגנון הכתיבה.
ספר עלילתי לא היה מרחיב ככה לדוגמה בתיאור הפצעים שהמחבר סבל מהם במהלך הדרך ועקב התנאים הקשים ומה הוא עשה כדי לטפל בהם ועוד כל מיני דברים שהפירוט בהם לא שימש את הקורא. יש הרבה קטעים די דוחים אז הרשיתי לעצמי לסנן קצת. יותר משהספר מיועד לקוראים הוא מיועד לדעתי לסופר, אם כי המזל (מבחינת הכתיבה) הוא שהמחבר עבר באמת חוויות גדולות מהחיים, שהן שגורמות לספר להיות מעניין. זה יותר כמו לקרוא תיעוד מאשר ספר, ותכלס יש פה באמת טיפים להישרדות בטבע הפראי, שבו לא מביאים לך אורז כל שבוע אם לא זכית באוכל במשימה...
זו הישרדות במלוא מובן המילה.
המחבר הראה תושיה ואומץ בהתמודדות עם כל מיני סיטואציות, ולמרבה מזלו גם היו הרבה אנשים שהיה אכפת להם ממנו ומכך שישרוד,
אבל אחד הדברים שחשבתי עליהם בעקבות הקריאה הוא הטיפשות שמאפיינת בדרך כלל את גיל עשרים.
אמנם נהוג לכנות בני נוער בשם טיפשעשרה, אך הטיפשות שהם מפגינים לפעמים אפילו לא מתקרבת לטיפשעשרים. בני נוער עושים לפעמים דברים מבלי לחשוב, אך בני עשרים עושים דברים בחשיבה של טיפשות - החלטה שאני יותר חזק וחכם מכל העולם, זלזול בכל סכנה ובצורך להתכונן נכון אם כבר מסתכנים, יציאה למסע לעבר דברים שחלקם לא קיימים ועוד.
כל כך הרבה בעיות וטרחות יכלו להימנע אם המחבר היה מבין שאם אנשים אומרים שמשהו מסוכן כנראה שהוא באמת מסוכן. זה לא מקרה של אדם שנקלע לסיטואציה בה הוא צריך לשרוד, זה אדם שהיה יכול לחשוב שזו הסיטואציה שהוא עומד להיקלע אליה, זה מה שיצאתי איתו בעקבות הקריאה. עם כל הכבוד לחופש גם בנאדם בן עשרים שיוצא לטיול צריך לחשוב מה הוא עושה להורים שלו או לחברים שלו למסע.

» ביקורות נוספות של המורה יעלה
» ביקורות נוספות על בחזרה מטואיצ'י - עטיפת הסרט