ביקורת ספרותית על שקיעת הקולונל - ספריה לעם #655 מאת מחמוד דולת-אבאדי
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 בדצמבר, 2018
ע"י yaelhar


#
דולת-אבאדי כתב בשנות השמונים של המאה שעברה את הספר הזה, הקשה לקריאה. אני מניחה שגם אם הייתי אירנית הספר היה קשה לי: הוא נוגע בשורשיו של הכאב, מתאר תיאורים קשים לקריאה של עינויים והשתררות של חזקים על חלשים, מתאר מצב בו שליטי המדינה מתעללים באזרחיה, איש לא יודע מתי יגיע תורו, והאזרחים מנסים כמיטב יכולתם להסתגל לשינויים: להעמיד פנים, להימנע מחיכוך עם מי שהכוח בידו, לדחות את הקשר שלהם עם קרובים וחברים שלא יישרו קו וישנם התמימים המנסים להתקומם ולא לשתוק.

הסיפור פותח בקולונל שהיה קולונל בצבא השאח. היום - אחרי המהפכה האיסלמית - הוא לכל היותר "קולונל" לשעבר מפוקפק. בשעות הקטנות של לילה גשום וסוער מגיעים אליו שני שוטרים, הלוקחים אותו למשטרה, שם ימסרו לידיו את גוויית בתו הצעירה, עם ההנחייה לקבור אותה תוך הלילה. והקולונל הזקן אינו פוצה פה, לא שואל שאלות, נוסע באמבולנס עם המטען המזוויע לבית הקברות, וחושב ממי יוכל לשאול את חפירה, לחפור קבר.

הסיפור, כמובן, נוגע ללב כל מי שיכול לדמיין את המסופר בו. אבל הוא כולל המון זרויות, שהתקשיתי לגשר עליהן. נשים – אמהות ואחיות – נועדו לשרת את הגבר ולגרום לכך שיהיה לו נוח. מילה או תנועה מסלקת אותן מהמקום, כמו כלב מאולף. מחלת נפש מביאה על החולה התעללות, כי אולי הוא יתעשת ויחלים. הספר מלא איזכורים של דמויות ידועות מההסטוריה והתרבות האירנית שאני, כמובן, לא הכרתי. המתרגמת אורלי נוי הוסיפה הערות שוליים, שלמרות כוונתה הטובה לא הצליחו למלא את החסר. באחרית דבר בת 18 עמודים סוקר חגי רם את תולדות אירן, בכתיבה יבשה ומלומדת. הוא הוסיף מידע ושיעמם אותי קשות.

אב שכול הוא אב שכול באירן, בתימן ובישראל. אבל הביטויים לשכול כה שונים מתרבות לתרבות, שלפעמים האבל של האחד הוא עלבון של האחר. אני מאמינה לדברי ההוצאה שהסופר כתב ספר אמיץ בתקופה שלא היה בה מקום לספרים אמיצים, אבל היה לי קשה לקרוא ולהזדהות עם האומץ הזה.


33 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, בת-יה
אני לא מתעניינת בדעות הפוליטיות של גיבורי הספרים שאני קוראת. יכול להיות שעצם העובדה שהסופר איראני גרמה למשיכתי לקרוא אותו. מסרטים איראנים שראיתי הבנתי שאפשר בהחלט להזדהות ולגלות אמפתייה. הספר הזה לא הצליח לגרום לי להזדהות.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, עמיחי.
הוא מעניין בדרכו. הסתייגתי כי לא הצלחתי לגשר על הזרות, וצורת הכתיבה לא עזרה לי בזה.
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
תודה, yaelhar, רוצה רק להוסיף שיש דימיון רב בין זוועות של הפיכה פולטית אחת לאחרת. וכל מי שיש בתוכו קצת רחמים תמיד יזדהה עם הצד הסובל.
כמו שכתבת 'אב שכול הוא אב שכול...' אבל צריך לשאול באומץ איך התנהג אותו אב שכול - ולא חשוב איפה - לפני אותה הפיכה.
ככלל, יש לנו, כמדינה דמוקרטית, משיכה לקריאה של ספרים אסורים ממדינות שהן אוייבות, אבל לא כל ספר כזה הוא בהכרח ספר טוב.
כך למשל, היו לי צפיות גבוהות מ'פסוקי השטן' אבל בסופו של דבר התאכזבתי מאוד.
עמיחי (לפני שבוע וחצי)
יעל, תודה רבה.
מבעד לביקורת הטובה אך המסתייגת שלך מבצבץ ספר שנשמע לי מסקרן.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, מחשבות
הוא בהחלט קשה ולא זורם. אבל מעניין בדרכו.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
ספר בלתי קריא.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, חני.
אם לדייק הספר לא שיעמם אותי. אחרית הדבר המלומדת שיעממה אותי.
חני (לפני שבוע וחצי)
נשמע יעל ספר טוב . יש הרבה עניין על מה מתרחש באירן.
חבל ששועממת.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ