ביקורת ספרותית על זמן טעות מאת אילן מסטאי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 12 בנובמבר, 2018
ע"י זה שאין לנקוב בשמו


תדמיינו לכם, שיום בהיר אחד, מישהו קם ומחליט שהוא הולך לחזור בזמן, כדי למנוע את רצח רבין.

תדמיינו שהוא מצליח.

עכשיו, תדמיינו איך המהלך הזה הולך להשפיע ברמה הלאומית - אולי יהיה שלום? אולי הארץ שלנו תיראה שונה מבחינה גיאוגרפית, מכפי שהיא כיום?

ועכשיו, תדמיינו איך המהלך הזה הולך להשפיע עליכם ברמה האישית. תחשבו רגע על האפשרות הזאת, ההזויה אמנם אך בכל זאת אפשרית, שאם רבין לא היה נרצח והרצח הזה היה נמנע, לא הייתם נולדים. שההורים שלכם כתוצאה מכך לא היו מוצאים את עצמם זה עם זו וזו עם זה. או שכן הייתם נולדים, אבל פשוט לא הייתם... אתם. שהזיהות שלכם, השם שלכם, התחביבים שלכם ועיסוקכם בחיים, היו אחרים.

מוזר לחשוב על זה, אבל אולי בזכות כמה יריות, בזכות זה שיגאל עמיר נכנס לכלא אחר כך, בזכות זה שהימין עלה לשילטון, בזכות זה שנוצר קרע בעם בין ימנים ושמאלנים, אשכנזים ומזרחים, חרדים וחילוניים - בזכות כל אלה, ועוד רצף של אירועים קטנים שקרו בעקבות האירוע הגדול הזה של רצח רבין - בזכות כל אלה, אתם מי שאתם כיום, והחיים שלכם הם כפי שהם כיום?

שאם המישהו הזה, נגיד איזשהו קרוב משפחה שלכם או מכר, שקם יום בהיר אחד ומחליט לנסוע בזמן ולמנוע את רצח רבין - היה מגלה, לאחר שהיה מצליח למנוע את הרצח, שאתם כבר לא קיימים, ולמעשה הוא כלל לא קרוב משפחתכם או מכרכם יותר?

***

בספר הזה אין רצח רבין, אבל יש כאן מנוע שנקרא "מנוע גוטריידר", שליונל גוטריידר, מדען מבריק, יצר כדי שהאנרגיה שבני האדם משתמשים בה, לא תהיה מיוצרת מגורמים מזהמים או מתכלים, אלא מכדור הארץ עצמו, כלומר מתנועת הסיבוב שלו. המנוע הזה עשה פלאים, והצליח ליצור עולם אוטופי ומושלם, במין מציאות מקבילה למציאות העגומה שאנחנו מכירים.
תום בארן חי במציאות הזו. גם אבא שלו, כמו גוטריידר, הוא אדם מבריק. אביו אחראי על המצאה של מכונת זמן. מכונת הזמן הזו, מסוגלת לשגר אנשים אל אותו אירוע היסטורי מדובר בו ליונל גוטריידר המדען המבריק יצר את מנוע הפלאים שלו.

אז תום בארן חי את החיים שלו בצל הפירסום של אביו, חווה בין היתר אהבת נעורים מטריפה, שלאחריה מגיעה מפלה קשה (לא אפרט על כך).
בסופו של דבר, תום בארן מוצא את עצמו משתמש במכונת הזמן של אביו, כשהוא משתגר אל העבר, למשרדו של גוטריידר, בו המדען נמצא שקוע ביצירת המנוע המפורסם שלו.

העניינים מתגלגלים, ותום בארן מוצא את עצמו, כתוצאה מטעות טכנית וכשל במערכה, וגם מטעות אישית שלו, משנה, בעל כורחו, את מהלך העניינים, ומונע את יצירתו של מנוע גוטריידר.

ואז, הוא מתעורר בבית חולים, ומגלה שהוא בכלל לא תום, אלא ג'ון. שהוא לא נער חסר ערך שחי בצילו של השם המפורסם של אביו, אלא ארכיטקט מצליח ומבטיח בפני עצמו. שאבא שלו לא יצר שום מכונת זמן ושכל הקשר שלו לזמן מסתכם באובססיה שלו לספרים על מסעות בזמן. שאמא שלו נמצאת בחיים (במציאות הקודמת שלו, אמו מתה בתאונה). שיש לו אחות. ושהפעם, סיפור האהבה שלו שנחל מפלה במציאות הקודמת, מקבל הזדמנות נוספת, כשהוא יכול להתממש הפעם ולהתפתח ביתר קלות.

***
הספר התחיל קצת כמו שהתחיל 'המדריך לטרמפיסט בגלקסיה'. כלומר, בצורה די מעייפת ומקשה.
הספר זורק אותנו אל עולם מקביל ומוזר, עם שלל פרטים שהקורא נאלץ לשחות בהם, עם חשש לטביעה. מזל שהצלחתי לשחות לחוף מבטחים, ועם הזמן הסיפור נהיה ברור יותר ויותר: גיליתי דמות מספרת, אינטליגנטית ודעתנית ביותר, וגם שנונה למדי, שיש לה הרבה מה לומר על העולם שלנו ועל עוד עולמות מקבילים. קיבלתי סיפור מסע בזמן עם אמירה ייחודית וחדשנית ומעוררת מחשבה, שמשום מה אין בו כל כך אווירה של ספר מדע בדיוני, אלא פשוט מן סיפור חיים כזה, שהמסע בזמן הוא רק צורה מסויימת שבעזרתה ניתן לומר כמה דברים על החיים. יש משהו אופירי טושי גפלי בסיגנון העלילתי שלו, רק שהוא כתוב כמו ספר אמריקאי, עם כל הציניות וההומור האמריקאי. בשורה התחתונה, האם אני ממליץ? כן, בהחלט.

וזהו, עכשיו נשאר לכם רק לקרוא את הספר.

(או שאולי, לפני זה, כדאי לכם לחזור בזמן, ולמנוע את הקריאה של כל מה שקראתם עכשיו על עלילת הספר, כי נראה לי שעברתי את הגבול ובטעות ספיילרתי לכם יותר מדי על העלילה. שהרי, לידיעתכם, כל החלק הזה שבו תום מגלה שמציאות חייו השתנתה, מתרחש רק באיזור של עמוד 160. כלומר, כל מה שסיפרתי לכם על הספר, הוא סיכום של 160 העמודים הראשונים. וזה לא מעט...

נו טוב, לפחות נשאר לי לקוות שאולי בזכות כל הספויילרים והפירוט המורחב, הצלחתי להשיג את המטרה שלשמה עשיתי את זה: לגרום לכם להסתקרן, ולרצות לקרוא את הספר המעניין והמקורי הזה.)

20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 חודשים)
נצחיה - תודה.

בגדול זה נכון, אבל הרצח המחיש עד כמה הקרע גדול. וגם עכשיו, השמאל מאשים את הימין בהסתה לרצח, והימין מכחיש. זה גם קרע.

הספר רק מעלה את התיאוריה. היא כמובן מוגזמת, אבל אולי עלייך היא לא הייתה משפיעה, ואולי על אחרים יותר. אנחנו לא יכולים לצפות דבר כזה, כי אנחנו חיים בחיים של מה שקרה, ולא בחיים של מה שהיה יכול לקרות אם היינו עושים אחרת.

לא אהבתי את אשתו של הנוסע בזמן, הוא אכן ספר מבלבל. אבל יש שעשו את זה נפלא כמו קינג (אם כי ארוך מדי, ובעקבות הביקורת שלך על שנטראם, נראה לי שזה שפרמטר שתצטרכי לשקול ברצינות), ויש שעשו את זה כמו בספר הזה, יחסית פחות מסובך וקל להבנה. ממליץ.
נצחיה (לפני 3 חודשים)
הקרע בעם לא נוצר בגל הרצח. להיפך. הרצח קרה בגלל שהיה קרע בעם.
וזה חמוד "לא הייתם נולדים". במקרה שלי אולי לא הייתי יולדת את בני השלישי במועד שבו ילדתי אותו, אלא במועד מאוחר יותר. כמה זה היה משפייע על חיי? מן הסתם במידה מתונה.

סיפורי מסע בזמן מעייפים ברובם, בין השאר בגלל הבלבול שהם יוצרים בין סיבות ותוצאות, מה שלא מאפשר נרטיב עקבי שקל לקרוא ולעקוב אחריו. היפוך חץ הזמן הוא דבר מורכב ביותר, מעטים מאוד הצליחו לעשות את זה טוב (ספוילר: אשתו של הנוסע בזמן עשוי גרוע ונופל לכל המלכודות האפשרויות). אולי זה לא כך בספר הזה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 חודשים)
פולפ - אוקיי. נתפלל שיהיה טוב. תודה.
Pulp_Fiction (לפני 3 חודשים)
בהיסטוריה אין "אילו". אבל... צר לי לאכזב, בכל זאת אילו רבין היה נשאר בחיים לא היה שלום ולא שום דבר דומה לזה,אלא השמאל היה מתרסק לרסיסים בבחירות 96' ולא היה מתאושש אפילו לקדנציה של כמה דקות, כמו ב-99'.. ואגב, החזון של רבין לגבי עתיד הסכסוך היה ימינה מדעותיו של ביבי היום.

עם כל הצער שבדבר השלום נראה רחוק, אבל מי יודע, אולי בכל זאת נופתע לטובה.
דז'נייב האב (לפני 3 חודשים)
שביבי טועה? אני לא סוגד לביבי...
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 חודשים)
אז ככה, ביבי בעצמו שילם עכשיו לחמאס. מה תגיד על זה?

ומי אמר לחבק מחבלים? הסכם שלום לא נועד כדי לחבק מחבלים, אלא כדי לחבק את האנשים השפויים שרק רוצים שקט.
דז'נייב האב (לפני 3 חודשים)
קודם כל, אני נאלץ לחלוק עליך בסעיף קטן - רבין פעיל למען עצמו. לא למען השלום. אבל נשים את זה בצד לרגע.
שנית, יש פתרון - לא הומני ככל שיהיה, מלחמת אפגניסטן, קוריאה וויטנאהם מוכיחות שיש פתרון אחד ויחיד. הסכמים סטייל אוסלו שרבין ניסה לעשות רק ישפכו עוד דם. רבין ניסה לפתור את הבעיה בעזה ע"י הסכמים - זה טעות בהבנה הבסיסית ביותר של התרבות הפלסטינית. צר לי זשל"ב, כשהאויב מוכן לקבל רק פתרון אחד - לפעמים אין ברירה. לחבק מחבלים זה לא הפתרון, וגם לא להביא להם כסף. כל פעם שניסו לעשות הסכמים המצב החמיר. רבין לא היה פותר את הבעייה, הוא רק היה מחריף אותה.
אני לא חושב שרצח רבין היה מעשה מוצדק. אדרבא, זה היה דבר שאסור היה לעשותו. האם רבין עשה טוב למדינה? לא מהבחינה הזאת. האם הליך השלום היה טוב לאחד מהצדדים? אולי, לא לנו.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 חודשים)
תודה לכולם.

מחשבות - אכן ספר מעולה, רק מעט ארוך מדי, ובכל זאת מדובר בספר הכי טוב של קינג. בכל מקרה, מדובר בשני ספרים שונים לגמרי, למרות הנושא המשותף שהוא הזמן.

חני - אכן, הנושא מתבטא בצורה מעניינת בספר.

לי יניני - אפשר גם לקרוא את הספר עצמו :)

יעל - לא משנה מה, זה עדיף על המצב כיום.

טובי - למה לשכוח? זה אירוע טראגי ושחשוב לזכור אותו וללמוד ממנו, לגבי מה הסתה יכולה לעשות.

דז'נייב - אני רק רוצה לומר, שרבין, בניגוד להרבה פוליטיקאים, עשה הרבה למען השלום. האם הסכמי אוסלו הביאו יותר מלחמה מאשר שלום? יכול להיות. אבל אם רבין היה בחיים, והוא היה ראש ממשלה עכשיו, תאמין לי שהוא היה עושה הכל כדי לתקן את המצב שאותו הוא גרם. הוא היה עושה הכל כדי שבעיית עזה, למשל, תיפתר. כרגע, אפילו לביבי אין פתרון, וגם לא יהיה. אז מה עדיף?
yaelhar (לפני 3 חודשים)
דז'נייב האב: מזמן לא ראיתי פוסט שמסביר כל כך יפה למה אנו זקוקים לשלום... תודה.
דז'נייב האב (לפני 3 חודשים)
זשל"ב היקר, סלח לי שאני מתלהם - פשוט בדיוק נזכרתי בהלוויה של חייל שהכרתי שנהרג בפיגוע. ושל מישהו מהיישוב שנחטף ונרצח. בדיוק נזכרתי בהפגנות בגוש קטיף, ןבעמונה הראשונה, ובשבתות שבהם נעלנו את הבית ואבא ואמא החזיקו אקדח וביפר. בדיוק נזכרתי במפגש משפחתי אתמול שראיתי בן דוד ובתו, נפגעי פעולת טרור שנשארו עם צלקות בגוף ובנפש לכל החיים. נזכרתי בסיפורים של אמא על הבלוקים שזרקו עליהם ביום שנחתם הסכם אוסלו. נזכרתי בספר "בן החמאס" שמספר שפלסטינים חגגו את רצח רבין והיו בטוחים שערבי רצח אותו וזה ניצחון פלסטיני.
רבין לא עשה שלום. מאז אוסלו חלה עליה ברצח, בטרור ובהלוויות. ממוצע של יותר מנרצח ביום, באמת דיל נפלא עבור שלום כללי. ביום שנחתם אוסלו אבא שלי קרע בגד, הוא לא שיער לכמה הלוויות הוא ילך בגלל ההסכם הזה.
אז נכון, אני ימני פנאט שלא מאמין בשלום, אבל הבה נשים כמה עובדות על השולחן - כמות הטרור עלתה באופן משמעותי מאז הסכם אוסלו. כמות הנרצחים עלתה. אוסלו לא הביא לשלום אלא לרצח.
בפעם האחרונה שבדקתי, החייל שנרצח אתמול לא יכל לאכול חומוס בדמשק כמו החזון של רבין.
אז נכון, אני פנאט. אבל אני פנאט שלא יכול למחוק מהראש את ההספד של אבא שקול על בן שנרצח בפיגוע. אני פנאט שכל מפגש משפחתי פוגש קרובים שנפצעו לנצח. אני פנאט שבבית כנסת שלו יש כמה ספרי תורה לזכר הנרצחים בפעולות האיבה. יהי זכרם ברוך.
מחשבות (לפני 3 חודשים)
שלום זה אינטרסים ואת צודקת, אין פה אינטרס לרגיעה, יעל.
yaelhar (לפני 3 חודשים)
זשל"ב - עם כל הערכתי לחשיבה חיובית לא היה פה אף פעם שלום.
כך שלו רבין לא היה נרצח, היו כנראה הסכמים עם הפלשתינאים. אולי היה מתקיים פה דור שלא ידע מלחמה, אבל שלום זה משהו שאנחנו לא יודעים איך הוא נראה.
מחשבות (לפני 3 חודשים)
את אחד הטובים הנוגעים לחזרה אחורה והצלה מרצח כתב הרי סטיבן קינג.
Tobby (לפני 3 חודשים)
מה שהיה היה
תשכח מזה
מה שיהיה לא משנה
לי יניני (לפני 3 חודשים)
סקירה נהדרת. כריכה מקסימה. מי צריך יותר מזה?
חני (לפני 3 חודשים)
סקירה מצויינת! גם הכריכה של העץ נפלאה.
לגבי what if...שאלת השאלות.
לגבי חזרה בזמן הנושא מרתק.
תודה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ