ביקורת ספרותית על ציפור ציפור - הכתיבה והחיים, הוראות הפעלה מאת אן למוט
ספר טוב

---

לקראת פרוץ שנה חדשה מלאים העיתונים והמגזינים בטורי רשימות שמסייעים לנו לקבל החלטות לשנה החדשה ולעשות אותה יותר משופרת, יותר טובה, יותר מלאה באנרגיות יותר חיוביות ובכלל להגיע לחיים מאושרים ומלאים בכל טוב. מלבד הבעיה העקרונית ברשימות האלה שהיא עצם קיומן, יש עוד כמה בעיות משניות ביישום של עצות רשימתיות מהסוג הזה. למשל שהן לא מעשיות. יופי שצריך לנשום באופן מודע, לדבוק בטוב, להיפטר מאנשים רעילים בחיינו, לחיות בעוצמה ובתשוקה, להכיל את התהליך, ולהשתמש בפילטר של מנצחים. אבל יועצי העצות מסרבים לומר איך בדיוק עושים את הדברים האלה. טוב, גם הטרמינולוגיה עצמה היא בעייתית, אני מודה, ובעיקר הניסיון לא להתפוצץ מצחוק ולהמשיך לקרוא. בעיה שולית נוספת הכרוכה בחלק מהעצות היא בעיית העלויות. כלומר מאוד נחמד להחליט להכין רשימת חלומות, לקנות לעצמנו מתנות ולראות עולם, השאלה היא על חשבון מי.

אז לאור השנה החדשה ולאחר קריאת המלצות כאלה ואחרות גמלה בליבי החלטה חשובה, והיא לכתוב רשימה משלי. כי גם לי יש ניסיון בחיים ורוב הזמן אני די מאושרת. או לפחות לא ממש אומללה. בטח לא יותר ממי שנותנים עצות כאלה וגובים המון כסף בקורסי הכשרה לאושר ובספרים הנלווים להן.

אז הנה כמה מן העצות שלי לחיים מאושרים ולהתחלות חדשות:
1. לשרבט בצבעי עיפרון
2. להתלבש בכל בוקר. גם אם לא יוצאים מהבית
3. ללבוש פריטי לבוש צבעוניים. גם אם מה שמתחשק זה רק אפור ושחור. בעיקר אם מה שמתחשק זה רק אפור ושחור
4. לעבור דירה
5. לסרוג. מאוד מרגיע
6. לנקוט באירוניה עצמית
7. אבל אף פעם לא להגיב בציניות או באירוניה כלפי אחרים
8. ללמוד להשתמש בתוכנה או אפליקציה חדשה בכל שנה
9. להשקיע בגרביים מעניינים ומצחיקים
10. לקרוא בשנית ספרים שכבר קראתי

ציפור ציפור הוא ספר שאני קוראת עכשיו בשנית. אולי בשלישית, לא זוכרת. הוא כל כך חמוד ומחכים ומלא באירוניה עצמית, שנורא כיף לקרוא אותו. אן למוט ממלאת עמודים בעצות לכתיבה טובה, ובין לבין מספרת מלא סיפורים קטנים ומצחיקים על עצמה ועל חייה, ומתארת בצורה יפה את ההתמודדות עם הקולות הפנימיים המרושעים והמשוגעים. הציוריות של התיאורים שלה כובשת, וכך גם הכנות. היא לא מתיימרת להיות מושלמת או מוצלחת, רק לספר על הדרך שבה היא עושה את הדברים, ועל המחירים של הבחירות שלה. הסיבה לשם המוזר של הספר נמצאת כבר בעיצוב המסוגנן של הכריכה, וזה סיפור מהילדות של אן על אחיה הבכור שהגיע ליום האחרון לפני הגשת עבודה על ציפורים בלי עבודה ועם המון ייאוש. וזו היתה העצה של אביהם: לעשות את זה ציפור-ציפור. כלומר צעד אחרי צעד.

וזה היופי בעצות של למוט. הן פרקטיות. היא לא מנסחת רעיונות עמומים במילים גדולות שנשמעות טוב, אלא נותנת עצות בצורה שאפשר באמת להתחיל ולבצע. ההתחלה צעד צעד, למשל, מגיעה לצד ההנחיה להסתגל לשגרת כתיבה יומיומית, ולהחזקה של מסגרת בגודל אינץ' כדי לזכור שהמטלה היומית הזאת היא פיסה קטנה וניתנת להכלה. וזאת הרי הבעיה של כל מטרה גדולה שרוצים להשיג: איך מחלקים אותה למטרות קטנות ובנות השגה. אני לא כותבת. בכל אופן לא כתיבה נרטיבית. ומצאתי שהעצות בספר מאוד מועילות. גם לצורכי הכתיבה המקצועית שלי, וגם מחוצה לה, למטרות אחרות ולחיבוטי נפש אחרים שמספקת לנו בנדיבות המציאות הכאוטית שאנחנו חיים בה.

יאללה, לכו לקרוא.
זיין געזונט (שזה ביידיש רק בריאות) ושנה טובה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על ציפור ציפור - הכתיבה והחיים, הוראות הפעלה