ביקורת ספרותית על העוזר - ספריה לעם #212 מאת ברנרד מלמוד
ספר מעולה

---

הייאוש לא נעשה יותר נוח

הבוקר נפטר יקרינו. כך נרשם בהודעת וואטסאפ קצרה שגרמה לי מועקה, לעובדה שלא נפרדתי מצבי המורה שלי להיסטוריה שהיה גם שכני בעירי.

הוא חלה ודעך, היה קשה לבקרו במצבו המורכב, ולמרות הכל עם לכתו אבדה התקווה, לשוחח אתו על ענייני דיומא ולקשור אותם למצבים היסטוריים מהעבר. האם ניתן ללמוד מהעבר ולבאר באמצעותו את ההווה? שאלות שהתגלגלו באוויר, ויצרו חוויית התרוממות רוח בין מורה לתלמיד, הממשיכים בשעורים עוד שנים רבות לאחר שהמסגרת הפורמלית הסתיימה.

כך היה צבי, שמר על קשר עם תלמידו, הרים טלפון לשאול מידי פעם בשלומם, אני מדי פעם נפגשתי אתו בביתו, בחדר עבודתו המוקף ספרים.

כשמלאו לצבי שמונים, התכנסנו עשרות מתלמידו לשעבר, באודיטוריום של בית ברל, כינוס שהיווה הפתעה להנהלת המוסד, שחשבה מי בכלל יגיע לכנס של מורה שפרש לפני חמש עשר שנים מהוראה? אתם לא הכרתם את צבי, אמרנו, וכך היה, לבמה עלו רבים מתלמידיו, אחזו בידיהם הנרגשות את המיקרופון, ושיתפו על צבי אוהב האדם, הצנוע, שהעניק להם באמצעות הרצאותיו כלים להמחשת ההיסטוריה, כסיפור אנושי המעניק לנו כיוון ותקווה לעתיד.

דבר מיוחד בקורסים של צבי הייתה, רשימת ביבליוגרפיה לא שגרתית, בה הופיע הסרט אליס איילנד, המספר על הגירת יהודי ארה"ב, כמסע ייסורים ותיקווה. או גם הרומן, העוזר של ברנרד מלמוד, באמצעותו ניתן להבין יותר מכל מחקר היסטורי, מהם קשיי הגירה, ומהי בעצם הרגשת מהגר. קראתי בקורס של צבי את העוזר, והתרגשתי מאנושיות עלילת הספר.

כעת חיפשתי בספרייתי, את העוזר של ברנרד מלמוד, ובאמצעותו, קיימתי טקס זיכרון פרטי משלי, לזכר המורה הנערץ עלי, צבי גנין.
ייאוש, כאב ועלבון ההופכים גרועים יותר, כטביעה בים קודר ואפל, זאת התחושה שמלמוד הצליח להקנות לי החל מהעמודים הראשונים של הספר. האם גיבוריו של מלמוד, נואשים ללא תיקווה?

מוריס בובר החנווני ורעייתו אידה, מהגרים יהודים ממזרח אירופה. הוא בגיל שישים, להם החיים נראים כבר ללא עתיד. יש לו מכולת שכונתית בברוקלין, הגוועת מול מתחרה מעבר לכביש המכניס מודרניזציה לחנותו, מה שמעמיד את מוריס המתעקש לדבוק בהרגלי העבר באור נלעג.

בני הזוג חיים בשכונה צפופה ועלובה, ללא קהילה יהודית שעזבה. עבדות בת שש עשר שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. מוריס כדי לשרוד הפסיק לשמור על מצוות יהדותו, אך הוא עדיין יהודי בנשמתו הדובר אידיש וקורא עיתון בשפה זאת. מאז מות בנו, הוא לא מרחיק מפינת בלוק הבתים שלו, מסתגר בחדר האחורי של המכולת, ממתין בייאוש לקונה שאולי יפקוד את מכולתו הגוועת.

הלן בת עשרים ושלוש, ביתם של מוריס ואידה, תקועה בעבודת מזכירות משמימה ובחדרה העלוב בבית הוריה ממנו נשקפים קירות דהויים. אין להוריה יכולת לממן לה לימודים בקולג', ולכן הם חושבים שחתן מוצלח מהשכונה יאפשר לה עתיד, אך לנט פרל, שלהוריו חנות ממתקים, והוא סטודנט למשפטים, מחשבות אחרות לגבי הלן, סקס נטול אהבה ועתיד. כשהלן מגלה זאת, היא חשה עלבון, לכאורה סיטואציה שתפיל אותה לזרועות כל גבר שיציע לה מעט חיבה. אבל היא מסרבת ללואי קרפ, בן שכונתה המציע לה נישואין. הלן מאמינה שהחיים המגעים לה יהיו טובים יותר, אולי מעבר לאופק ממתנים לימודים בקולג' ואהבה אמתית שביקשה. בינתיים היא גלמודה ועצובה. האם היא תפרוץ את מעגל העוני והייאוש, תממש בכך תקוות מהגרים המייחלים לעתיד טוב לילדיהם?

לשכונה מגיע פרנק, בחור צעיר, נווד בעל עבר מפוקפק ולא ידוע, איטלקי במוצאו (גוי בשפה יהודית). הוא נחלץ לעזרת מוריס כעוזר במכולת, לאחר ששודדים שדדו את קופתו העלובה, חבטו בראשו, והפילו אותו למשכב ולחוסר אונים. מכאן חיי המשפחה יעברו שינוי שטבעו יובהר במהלך העלילה.

ברנרד כותב על חיי מהגרים יהודים, ברגישות וחמלה לגיבוריו, מספר על חייהם בעצב השזור באירוניה, הגורמים לנו להזיל דמעה מסיפור יהודי טוב. יש בו תבונות פילוסופית המקושרות לסמלים גלויים וסמויים, כמו משנתו של מרטין בובר על התגבשות האני באינטראקציה מול האחר, או גם דיון פילוסופי על מהות העוני באמצעות פרנציסקוס מאסיזי, שהפך את המחסור לאידאל קדושה. האומנם צדיק ורע לו? האם להיות עני הוא החטא והעונש גם יחד? האם עוני הוא מעגל קסמים נטול תיקווה גם לבני הדור השני? שואל מלמוד שאלות גדולות ומייסרות באמצעות גיבורי העלילה.

בקריאה ראשונה, אהבתי את גיבוריו הצעירים והעצובים של הרומן, המתמודדים עם תשוקה ואהבה רגישה, המחפשים להגשים חלומות. בקריאה שנייה, השנים שעברו גילו בפני גיבורים אחרים, את אידה ומוריס, הורים שורדים המלאי דאגה לילדיהם, הנעים בין ייאוש לתקווה צנועה. כעת הבנתי שאשתי היא א יידשע מאמע, ובי תמיד תהייה זיקה ליהדות מלאת תוגה, לצד זיקה לציונות כתקווה, ערכים שצבי ניסה להעניק לי באמצעות שעוריו.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על העוזר - ספריה לעם #212