ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 4 בספטמבר, 2018
ע"י לי יניני
ע"י לי יניני
הספר "לידה" עוסק בשינויים שחווים וחלים בזוגיות עם הידיעה על היווצרותם של חיים חדשים.
לכול דבר בחיים צריך רישיון, בשביל הורות – אין צורך ברישיון! מיד אחרי הלידה מניחים חבילה עטופה על החזה של היולדת ללא הוראות שימוש והפעלה... מה עושים עם החבילה הזו?
הספר "לידה" מתחיל כשדפני בחדר הלידה אחרי לידת בנה: תומר. דפני ואמיר שומעים את היבבה הראשונה, ואז התינוק נלקח מיד לשקילה ובדיקה. הכול טרי, הגוף כואב, העיניים מזוגגות, וההתרגשות של אמיר בשיאה, לרוץ ולבשר לקרובי המשפחה על הרך הנולד.
Wow! פתאום אמיר אבא! דפני אימא! שניים שהפכו לשלוש. כולם מסביב נרגשים, דפנה ואמיר עוד לא יודעים מה מצפה להם. מכאן ואילך עמנואלה מגוללת בפני הקורא, את מסע התהוותם של החיים חדשים בגופה של דפני החל מהחודש הראשון להיווצרותם, תהליך ההיריון, הלידה ועד שתומר מגיע לגיל שנה. בסה"כ 21 חודשים מעת הידיעה על ההיריון.
הספר "לידה" מתרכז בהשפעות ההיריון והלידה על ההורים, הסבים והסבתות, סביבת החברים הקרובה וגם על האנשים שנתקלים בהם ביום יום.
בניגוד גמור לדפנה ואמיר, הזוג אביגיל וגיא מחליטים, ובעיקר אביגיל מחליטה שאינה רוצה לממש את אימהותה. לדעתי תופעה שקיבלה תאוצה בשנים האחרונות.
הספר ערוך כך שכל פרק מתחיל בגוף ראשון בקול נשי ולאחריו הקול הגברי. כל קול מציף את התלבטויותיו ומביע את דעותיו ויחסו לסטאטוס החדש.
דפנה ואמיר צוברים רשמים וטועמים על בשרם, עליות ומורדות ביחסיהם במהלך ההיריון. על כך כבר נאמר שבן הזוג הוא היצור הכי מסכן עלי אדמות בתקופה זו. המתח והשינויים הפיזיולוגים גורמים לתסכול, דמעות, התנהגות שונה ולעיתים גם לא רציונאלית.
ההכנות לקבלת התינוק כמו: רכישת מוצרי תנוקות, בדיקת אביזרים, עגלות, שידות, בקבוקים מוצצים כל אלה מזמנים אי-הסכמות בין בני הזוג. זו תקופה לא סימפטית. הדריכות בשיאה ומחלחלת גם לחדר המיטות, עד כדי כך שלפעמים יש הרגשה שרוצים לעזוב את הכול ולברוח, או להתגאות ולחשוב כמו אמיר: "יש משהו יצרי מאוד בלעבר אישה" (עמוד 48).
מלבד החוויות של דפני ואמיר מגוללים בספר חייהם של דמויות נוספות: הזוג אביגיל וגיא, הסבתא רבקה והסבא אהרון. גם אלה חווים שינויים בעקבות לידתו של תומר, ובד בבד צפה הטראומה שחוותה רבקה כשילדה את אמיר.
הספר כתוב בגובה העיניים ונוגע בנימי הנפש. אופן כתיבתה של עמנואלה מדגיש עד כמה סדר היום, היחסים בתא הזוגי, והדימוי העצמי משתנים. עמנואלה מצליחה למלל את הרגשות, החששות והחרדות למילים ולחדור לנימי הנפש. אין ספק שהספר "לידה", מדגיש עד כמה הריון ולידה הם אירועים מכוננים, שמשנים לא רק את הכמות המספרית בבית.
הכתיבה טובה וריאלית. החלוקה לפרקים מצוינת ומעניקה עוצמה למגמת הסופרת. אי אפשר להישאר אדישים למונולוגים, הם אמתיים ומציאותיים.
בשורה התחתונה: מונולוגים של שש דמויות, שלושה זוגות שאי אפשר להישאר אדישים אליהם.
אני אהבתי ובסיום הקריאה נותרתי מהורהרת.
אני מרשה לעצמי לסיים את הסקירה הזו עם הפזמון מהשיר הנפלא "רוב הזמן את אשתי" של שלמה הארצי שאני אישית מאוד אוהבת.
רוב הזמן את אישתי
וכשילד ניטע בך
חיכינו תשעה בתשיעי ילדת בעצב
רוב הזמן את אישתי
ואני מכותר בך
רוב הזמן את איתי
את ביתי
את אישתי פה בעצם
קריאה נעימה.
לי יניני
הוצאת קיבוץ מאוחד, פרוזה מקור, 196 עמודים, 2018
32 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לי יניני
(לפני 7 שנים)
בת-יה תודה. שנה טובה. דוקא אני אהבתי. הוא מיוחד באופן כתיבתו
|
|
|
בת-יה
(לפני 7 שנים)
לי יניני, תודה על הביקורת. עם זאת אני די בטוחה שהספר הזה ישעמם אותי.
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים)
כי היא הכי קרובה אלי מהשלוש. משדרים בגלי רדיו זהים, מבינה אותי ברמז. אהבה ממבט ראשון
מיד לאחר הלידה.
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
מחשבות, למה המרכאות?
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים)
חני, למה להתעלף? עד היום זו הילדה "שלי".
|
|
|
חני
(לפני 7 שנים)
מחשבות ולא התעלפת?
הישג גדול.
|
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים)
רץ תודה רבה
|
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
יופי של סקירה חיי השתנו משמעותית שהזוגיות הפכה בפעם הראשונה להורות.
|
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים)
חני הספר שווה קריאה. יש שם מונולוגים נהדרים. אני לא זוכרת שראיתי מונולוגים כאלה בספר אחר
בשנים האחרונות
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים)
חני, משהו אחר זה הרבה צרחות, זיעה ואולי כבר תשתוק?
זכיתי לחתוך את חבל הטבור של הקטנה וזה בהחלט היה מרגש.
|
|
|
חני
(לפני 7 שנים)
עד שחווים את התינוק
יוצא/נשלף מהבטן ( 3 קיסרי אז לא יודעת משהו אחר) לא מבינים את גודל ההתפעמות.
אין שום יצירה בחיים בסדר גודל כזה . כל פעם שתינוק נברא זה מבחינתי לגמרי נס ולא מובן מאליו... סקירה יפה לא בטוח שהספר כזה. |
|
|
מורי
(לפני 7 שנים)
משגיחים שלא יטפטף על החולצה...
|
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים)
כל דבר בחיים שתלוי ביותר מעצמך הוא קשה...
הכול תלוי באיך מתנהגים עם התוספות...
תחשבו על זה |
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים)
אור קרן תודה רבה
|
|
|
אור קרן
(לפני 7 שנים)
סקירה יפה. טוב
לקרוא על לידה רגילה אחרי הלידה השקטה של מסמר :-)
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
מחשבות, אין עוררין על כך שזוגיות קשה לשמירה ולטיפוח אבל יש הורים רבים שיגידו שההורות לא באה להם בקלות ואפילו חלקם למדו לאהוב את ילדיהם במשך הזמן ולא מההתחלה [כפי שנהוג לחשוב]
|
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים)
מחשבות תשע בערב תלוי באיזה גיל
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים)
לי, ילדים זה שמחה אחרי תשע בערב.
|
|
|
מורי
(לפני 7 שנים)
סקאוט, זוגיות זה דבר קשה יותר מהורות. הורות באה יותר באופן טבעי ובזוגיות צריך לחבר
לאורך שנים בין שניים שלא תמיד מתחברים כמו שמן ומים.
|
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים)
מחשבות תודה. אני דוקא נוטה לילדים זו שמחה...למרות הקשיים
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
מחשבות- אין ספק שהורות זו אחת המשימות הקשות ביותר אבל לפי מה שאני יודעת יש בה גם הרבה רגעי נחת ושמחה לצד הקשיים.
[ אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא הייתי ילדה קלה ולמרות שההורים שלי סבלו הרבה מאוד בלידה שלי וגם לאחריה...עם כל הצרות שעשיתי להם מעצם היותי ילדה עקשנית ולא בדיוק שיא הבריאות ולמרות זאת, בשורה התחתונה, ההורות עבורם היא דבר נפלא שלא היו מוותרים עליה בשום אופן]
ואין ספק שהלידה היא אירוע קשה אבל מה שבא לאחריו כרוך בקושי גדול יותר- דאגה מתמדת לילדים, לחינוך שלהם, לבריאות, עם מי הם מסתובבים וכ'ו וכ'ו..אין ספק שמדובר בחתיכת אתגר ששום מכון או שיעור לא מכין אותך אליו כמה שאתה לא תרגיש שאתה בשל. הורות נלמדת עם הזמן,כנראה. ובשורה התחתונה: אין מה לעשות, הורות היא לעיתים הצורך לוותר ולהקריב למען הילדים. יותר מזה, יש בני זוג שלא זכו להיות הורים וכמה הם היו כמהים לילד. אפילו ילד אחד. מחשבות, כל מי שנהפך להיות הורה צריך לשמוח על כך. לא לכולם ניתנה היכולת לממש את הרצון הזה.להיות הורה זה לא דבר מובן מאליו. |
|
|
מורי
(לפני 7 שנים)
יפה, לי. בכל אופן, לי ההורות היתה עדיין טבעית והמחליקה כמו כפפה ליד. כזה אני.
ממש סבלתי כשנולדה הבכורה מפני שאני לא צריך יחסי מין בכל רגע נתון.
פעם בכלל לא שאלו שאלות כאלה. ילדו וזהו. הורים חושבים שלידה זו בעיה? זה יותר מערכון בבוקר בתשע ליד הדלת הנעולה של שילבלמחרת הלידה, כשהגברים באים לקחת מה שקנו בהנאה במהלך ההיריון. אבל שיא הפיצוץ מגיע כשהילדים מביאים הביתה שיעורים. זה באמת יכול לפרק משפחות. מאוחר יותר צריך גם מורים פרטיים, כשבעצם המורים צריכים ללמד היטב בכיתה, בכישרון ובכריזמה. בקיצור, ילדים זה מכה. |
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים)
אפרתי תודה רבה ...לחידוד הספר לא הבדיל בין סלבריטי לכל אדם אחר מהשורה
|
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים)
סקאוט תודה לך
|
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
אפרתי- את צודקת. בגלל שהם סלברטיז אז אוטומטית הם נחשבים ליציר בריאה עליון שאין כמוהו ולכן כל דבר מתועד אצלם. מן הסתם גם לידה.
וכשהיולדת מצליחה לצאת מבית החולים כשאין לה בטן וכעבור כמה ימים היא חוזרת למידתה הרגילה אז כל העולם מוכה בשוק ותוהה לעצמו: איך ייתכן הדבר?! שמו שמיים!
|
|
|
אפרתי
(לפני 7 שנים)
יש תופעה חברתית מעניינת מאוד. כשסתם בני תמותה רגילים יולדים זה מאורע שמח, מטלטל,
מקסים, סוחט נפשית, מרגש וכו'.
אבל כשלסלבריטיס נולד תינוק, אהה... זה משהו חד פעמי. הם הראשונים שעשו את זה! ההורות שלהם יוצאת דופן! אף אחד עוד לא חווה כזאת חוויה... בקיצור, כמה אנשים נולדו בעולם משחר ההיסטוריה? (מבחינתי שחר ההיסטוריה זו בריאת העולם, אבל לא נתווכח פה...) אבל אין כמו לידה של סלבריטי, מאורע חד פעמי. |
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
לי יניני, איזו ביקורת נפלאה! והשיר בסוף של שלמה ארצי חותם אותה בצורה יפה.
אולי אני צעירה בכדי לקרוא ספר על אירועים מכוננים שטרם עברתי אבל הוא נשמע נהדר ומסקרן. היכולת של האישה ללדת ושל הגבר והאישה להעניק חיים זה הטופ של הבריאה, לדעתי. אין ספק שאני מוסיפה אותו לרשימה. פשוט מקסים!
|
|
|
לי יניני
(לפני 7 שנים)
מסמר איזו זריזות ... תודה
|
|
|
מסמר עקרב
(לפני 7 שנים)
מקסים.
לא הלידה, אלא הביקורת שלְיָדָהּ. |
32 הקוראים שאהבו את הביקורת
