ביקורת ספרותית על גיבור דורנו (2013) מאת מיכאיל לרמונטוב
ספר טוב

---

מיכאיל לרמונטוב היה משורר, חלק משיריו נחשבים לפאר השירה הרוסית. את שנותיו האחרונות הקדיש לכתיבת רומן זה. הוא נהרג ב-1841 בדו-קרב והוא בן 27.
הספר נכתב בסוף שנות השלושים של המאה ה-19 והיווה השראה לגדולי המספרים הרוסיים שבאו מאוחר יותר כגון גונצ'רוב, צ'כוב וטורגנייב.

אחרי שסיימתי לקרוא ספר זה עלו מספר שאלות, כיצד ניתן לדרג או לכתוב ביקורת על ספר שנכתב לפני כ-180 שנים ביחס לספרים מודרניים? האם הם יכולים בכלל לעמוד באותה סקלת דרוג? באותם מאפייני דירוג? כיצד תדרגו ספר שהיה חלוץ בתקופתו ונחשב לפורץ גבולות ומרתק בזמנו? אך בזמננו עם התפתחות כבירה בעולם הספרות הקורא בספר זה יגיד שהוא סך הכל ספר ממוצע ולא יותר.

המדד העיקרי מבחינתי הוא הנאת הקורא מהסיפור. אם הייתי צריך לדרג רק לפי הנאתי מהסיפור הייתי נותן 3 כוכבים. אם מכניסים לשקלול הדירוג את התקופה המוקדמת בה נכתב הסיפור, את המשמעות ההיסטורית שלו כפורץ דרך וייחודי לתקופתו בבחינת כותב יש מאיין ואת השפעתו הרבה על גדולי הסופרים הרוסיים בסוף המאה ה-19, אזי הוא ראוי ל-5 כוכבים. בחרתי לשקלל את שני הגורמים והממוצע הוא 4 כוכבים.

ביקורות רבות טוענות שהספר בא לבקר את האצולה הרוסית במאה ה-19 ולהציגה כמנווונת, נהנתנית, עשירה ואדישה לשאר המעמדות בחברה. אני דווקא מוצא שהביקורת הזו היא יחסית זניחה לעלילה עצמה, אולי כיוון שכיום הביקורות החברתיות הן הרבה יותר ישירות ואגרסיביות ואנשים לא חוששים לאבד את חייהם כתוצאה מכך. הרבה יותר מרשימים בסיפור הם הדמויות הצבעוניות הבנויות לעומק והלכי הנפש שלהם מתוארים בצורה לירית יפה מאוד. מיוחדת במיוחד היא דמותו של פיצ'ורין גיבור הרומן ואדם מורכב בעל אופי ודעות לא מקובלות. פיצ'ורין הוא אדם אנוכי בעל כוחות נפש גדולים, גנדרן, שאפתן ומאהב מתוחכם, מאהב קר רוח שהראש שלו עובד הרבה יותר מהלב.

תאורי הנוף והאווירה של הרי הקווקז הם פיוטיים, קסומים וזוהרים בפני עצמם.

קריאה מומלצת.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על גיבור דורנו (2013)