ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 21 באוגוסט, 2018
ע"י דורון נחמני
ע"י דורון נחמני
השם דרזדן הפך לסמל לחורבן אזרחי נורא שנגרם ע"י הפצצה של כוחות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. בפברואר 1945, כשגרמניה כבר הייתה בתהליכי התרסקות בשתי החזיתות - הצבא האדום התקרב ממזרח והיה במרחק קצר מדרזדן והכוחות האמריקנים-בריטים כבר נכנסו לגרמניה ממערב - יצא פיקוד המפציצים למשימה בעייתית: הפצצת דרזדן. ישנן הרבה שאלות סביב מהלך זה. מדובר בעיר שהייתה יפה במיוחד מבחינת מבנים עתיקים ותכנון ארכיטקטוני ולכאורה חסרת כל חשיבות צבאית מבחינת ניהול המלחמה, ששכנה באיזור המזרחי הרחוק של גרמניה קרוב לגבול הצ'כי, איזור שלא הותקף עד אז ושמשך אליו לכן אוכלוסייה גדולה של פליטים אזרחיים מרחבי גרמניה החרבה. לכן עולה שאלה שאין לה מענה פסקני, מה טעם מצאו כוחות הברית להפציץ את העיר הזו. וההפצצה הייתה איומה: מאות מפציצים בריטיים תקפו את העיר בשני גלים במהלך הלילה של ה-13 בפברואר 1945 וגרמו להרס מוחלט של העיר ולאבידות בסדר גודל של 25 אלף נפש. שיטת ההפצצה הבריטית, ששוכללה במהלך השנים שקדמו להתקפה על דרזדן, התמקדה בהבערה של מרכזי ערים תוך גרימת מקסימום אבידות בנפש. כחרב נקמה לוהטת, פיקוד המפציצים הבריטי עבר ושרף עיר אחרי עיר בגרמניה.
דרזדן הייתה לסמל. סמל של אכזריות המלחמה. סמל של אובדן עכבות אנושיות ומוסריות בלהט שאיפות נקם. השלטון הנאצי, שניסה בתחילה להסתיר את גודל הפגיעה, התעשת והשתמש באירוע לצרכי תעמולה, כהוכחה לאובדן צלם אנוש של כוחות הברית, כשהוא מכפיל פי מונים את מס' ההרוגים. השלטון הקומוניסטי של מזרח גרמניה הפנה בשנים שלאחר המלחמה אצבע מאשימה כלפי מדינות המערב, אויביו באותה תקופה, בטענה שהצבא האדום לא ביקש ולא נזקק למהלך זה כסיוע למיתקפה הקרקעית שניהל באותו זמן בקירבת מקום. אפילו באנגליה, גרם מופע האכזריות הזה לצ'רצ'יל להתעשת ולשקול אם יש הצדקה להמשך פעילותו של פיקוד המפציצים במסגרת המהלכים לסיום המערכה נגד גרמניה.
הספר הוא די חדש, ומתבסס על עדויות וחומרים שנחשפו לאחר איחוד גרמניה. הוא כתוב בצורה מרתקת ומאיר פינות פחות-ידועות של המלחמה הנוראית ההיא. בנוסף, הוא מספר את סיפורה המקורי של העיר היפהפיה על נהר האלבה - "פירנצה שעל האלבה" - שהייתה בירת סכסוניה ושהייתה מושב ארמונו של מלך סכסוניה עד 1918
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מורי
(לפני 7 שנים)
ולפעמים, רץ, הפצצה נעשית רק כי לרמטכ''ל זין קטן.
|
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
הספר הזה מצויין - הוא מעלה שלוש שאלות עיקריות, האם הפצת דרזדן נעשתה משקול צבאי, או שהסיבה להפצצתה היא גם נקמה.
איך צומח מיתוס, שהוא לחלוטין לא תואם את העובדות ואת מי הוא משרת? והשאלה השלישית המעניינת, האם לעובדה שלבריטים היה פיקוד מפציצים, שנקט בטקטיקה הרסנית ואכזרית, היא בעצם הכוח הדחוף מלמטה שהניע את המנהגים לממש את כוחו, ולעתים ללא צורך אמיתי, השאלה הזאת היא אזהרה לכל מי שמשתמש בכלי נשק ובצבא, לעתים הוא עלול להתמכר לכלי הנמצא ברשותו כפתרון לבעיה, כמו המשל, אם יש לי מסמר ביד אני מיד חושב על שימוש בפטיש לפתרון הבעיה.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 7 שנים)
"דרזדן הייתה לסמל. סמל של אכזריות המלחמה. סמל של אובדן עכבות אנושיות ומוסריות... כהוכחה לאובדן צלם אנוש..."
נדמה לי שחל בלבול. צריך להחליף את המילה דרזדן במילים מחנות השמדה. "איזור שלא הותקף עד אז ושמשך אליו לכן אוכלוסייה גדולה של פליטים אזרחיים מרחבי גרמניה החרבה." מה עשו אותם "פליטים אזרחיים" לפני שהגיעו לדרזדן? |
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים)
ביקורת מעניינת מאד.
אכן דרזדן הפכה סמל להרס חסר-טעם בזמן מלחמה. ההפצצה באותה עת שלא תרמה לניצחון, היתה שנויה במחלוקת בזמן שקרתה, ונותרה שנויה במחלוקת גם אחריה. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 7 שנים)
תודה על הסקירה המעניינת.
ממה שאני יודע צ'רצ'יל עצמו היה בין הוגי ומתכנני הפצצות מרכזי האופלוסייה בגרמניה וזה נעשה על מנת לשבור סופית את כוח העמידה של העורף הגרמני ובכך להביא לסיום המלחמה מהר ככל האפשר.
|
|
|
כרמלה
(לפני 7 שנים)
דורון - תודה על הסקירה.
הוספתי את הספר לרשימה.
ובכל זאת - משהו היה חסר לי בסקירה. היתה לי תחושה שהדגשת רק פן אחד של דרזדן - היותה עיר יפה, קולטת פליטים, רחוקה מהמלחמה ומותקפת ללא סיבה מתוך תאוות נקם. בקיצור - עיר תמימה. ציור הדברים באופן הזה מעצים מאד בעינינו את תחושת האכזריות והמיותרות שבהתקפה, וכאילו היתה נקמה בלבד. פניתי לקרוא את הסקירות הקודמות ומצאתי שהספר מספר גם על פניה האחרות והפחות-יפות של העיר. דרזדן היתה מעוז נאצי עם תעשיית מלחמה מפותחת וגם היוותה צומת דרכים חשוב לחזית המזרחית. מלחמה היא תמיד אכזרית. בכל מקרה, אינני שופטת את העבר באמצעות ערכים של ההווה. כך גם לגבי ההפצצה הזו. |
|
|
עמיחי
(לפני 7 שנים)
אני לא מצליח למצוא בתוכי צער אמיתי על הפצצת דרזדן.
סוף גנב (ורוצח) לתלייה. קורט וונגוט כתב ספר ייחודי ומוזר על ימי הפצצת דרזדן - "בית מטבחיים חמש". קשה לי להמליץ עליו כי הוא קשה לקריאה. |
|
|
מורי
(לפני 7 שנים)
סקירה מעוררת מחשבה לספר כנראה מטריד. אפשר ללכת אחורה ולשאול מדוע לא
פעלו נגד מחנות ההשמדה, אם ידעו כנראה בוודאות מה קורה שם. ספרים כאלה מראים שכל עוד בני אדם מנהלים מלחמות, והרי רק בני אדם מנהלים מלחמות, רוע ואכזריות תמיד יהיו.
|
|
|
חני
(לפני 7 שנים)
מלחמות זה דבר נורא....כמה שנתאר את הרס
עדיין יישאר עוד הרבה לומר.
|
20 הקוראים שאהבו את הביקורת
