ביקורת ספרותית על דרזדן - יום שלישי 13 בפברואר 1945 מאת פרדריק טיילור
ספר מעולה

---

דרזדן - מיתוסים, עובדות ומוסר ( פרויקט בשני שלבים )

הספר גנבת הספרים של מרקוס זוסאק, מספר על שני ילדים במלחמת העולם השנייה. אחד מהם, רודי שונא נאצים, נהרג כתוצאה מהפצצת בעלות הברית על עיירתו. בכך הספר, מתכתב למעשה עם ההפצצות האמתיות של בעלות הברית על ערי גרמניה, ובמיוחד עם ההתקפה על העיר דרזדן כשלושה חודשים לפני סיום המלחמה, הפצצה שהחריבה את העיר והפכה לסמל אכזריות ולאירוע שנוי במחלוקת. האופן שבו מוצגות הפצצות בעלות הברית ותוצאותיה בספר גנבת הספרים, כהרג של חפים מפשע, גרם לי לחוסר נוחות. הבנתי שאני מושפע ממניפולציה ספרותית, שהצליחה לטעת תחושה שהגרמנים היו גם קרבנותיה התמימים של המלחמה. סוג של כתיבה אופיינית לאחרונה, המבטאת את הפוליטיקה של הזיכרון, הטוענת לקיומה של סימטריה בין בנות הברית לגרמנים ביחס לפשעי מלחמה. האם למיתוס הקורבן הגרמני הצדקה עובדתית ומוסרית ?

הפצצת דרזדן מעלה שאלה מרכזית: האם היא הייתה הכרחית בכדי לנצח במלחמה, או שהיא הייתה בעיקר נקמה אכזרית של בעלות הברית בנאצים שהפציצו את ערי בריטניה ללא רחמים ?

פרדריק טיילור מספר את סיפורה של דרזדן באופן מרתק, כטרגדיה תנ"כית, של אחת מהערים היפות בגרמניה, " פירנצה על האלבה " כך כינו מעריציה את העיר שזוהתה עם תעשיית הפורצלן העדינה ועם המצאת החזיה ונודעה בארמונותיה וכנסיותיה כהישגי אדריכלות. עיר שביטאה את הישגי התרבות הגרמנית ההומאנית. טיילור חושף בפנינו את פניה האחרות והמכוערות של דרזדן, שלקחה חלק בטירוף
הנאצי שהשתלט על העיר, אותו נוטים להשכיח.

טיילור בונה שלב אחרי שלב, את כתב האשמה המדויק והמפורט, של העיר שהזדהתה עם המפלגה הנאצית. מתחת לחזותה התרבותית של העיר, תמיד שלטה פוליטיקה לאומנית ואי סבלנות, התשתית הזאת תורגמה לתמיכה נלהבת בנאצים, רבה יותר מערים אחרות בגרמניה. החל מ - 1933 דרזדן הפכה להיות שיכורה ממצעדי הנאצים. הקהילה היהודית בה הייתה אופטימית בעת שחנכה בית כנסת חדש מרהיב ביופיו ב- 1840. בליל הבדולח ב 1938, בית הכנסת הזה נשרף כליל על ידי הנאצים. האש הזאת תחזור אלינו, אמר צדיק אחד בדרזדן, שלבשה על פי טיילור את דמותה המודרנית של סדום התנ"כית.

טיילור משחזר ומנתח באזמל מנתחים מדויק את קבלת ההחלטה הבריטית להפציץ את דרזדן, כחלק מאסטרטגיה כוללת, של ביצוע הפצצות שטח נרחבות ( או כיסוח ערים ), שמטרתן הייתה יצירת כאוס, נזקים ופגיעה במורל הגרמני, במסגרת מלחמה טוטאלית אותה יזמו הגרמנים, ואותה הם הסלימו במהלך 1945 בשעה ששיגרו את רקטות ה - 1V , ו - 2V , על לונדון ואנטוורפן. בדרזדן הייתה תעשיית מלחמה נרחבת, מפעלים אזרחיים הוסבו לטובת מאמצי המלחמה. היא שימשה צומת דרכים חשובה לרכבות שהעבירו כל יום כ- 20,000 אנשי צבא וציוד לחזית המזרחית. מי שחשב שהנאצים עמדו להיכנע, התבדה, מספר שבועות לפני הפצצת דרזדן, הגרמנים יצאו למבצע אכזרי, תקיפת בעלות הברית דרך הארדנים בבלגיה, בנסיבות האלה, סיום המלחמה נראה עדיין רחוק. טיילור מפריך את הטענה שדרזדן לא הייתה מעורבת במאמץ המלחמתי, או שהמלחמה עם גרמניה לקראת סיומה, הפכה את הפצצת דרזדן לחסרת משמעות.

החלק השני של הספר עוסק בזוועה, כיצד נראית עיר המופצצת על ידי כ- 800 מטוסי בעלות הברית, שהטילו 4,500 טון פצצות. טיילור יודע לבנות תמונה מרהיבה נוראה, בה מתוארת ידו של המטילן המשחררת את הפצצות שעוד רגע ימחקו את העיר, או את סופת האש שהשתוללה בעיר, כתוצאה משימוש בפצצות תבערה, שחנקו ושרפו אלפים במוות ברוטאלי ונוראי. האם מדובר בעונש ימי ביניימי שלבש דמות מפלצתית המותאמת לעידן התעשייתי ההמוני ? טיילור משבץ עדויות מעניינות של טייסים שביצעו את ההפצצה ולעומתם עדויות של ניצולי הזוועה, בוגרים, או ילדים שנמלטו מהאש. טיילור בונה תמונה אמינה ומוחשית, תיעוד ותיאורים נוראים למלחמה שדרדרה את עצמה לאגרסיביות נטולת גבולות בשני הצדדים. גישה המבטאת יושרה אינטלקטואלית מהיסטוריון בריטי.

לאחר שהסתיימה ההפצצה, והעיר ניסתה להתאושש מההלם שפקד אותה, החל הקרב על התודעה, הפיכת הפצצת דרזדן לסמל לטרור האמריקאי והאנגלי במלחמת העולם השנייה. גבלס החל לנהל קמפיין בו הוצגו הגרמנים כקרבנות טרור, קמפיין בו מככבת תמונת ילד שרוף מפצצת זרחן. לעתים תמונה אחת של ילד עשויה לגרום לניצחון תודעתי דווקא לצד החלש. הקומוניסטים אף הם יצרו את תדמית טרור האמריקאי והאנגלי באמצעות דרזדן. אחד מהשקרים היה המצאת המספר 250,000 קורבנות שהיה רחוק ממציאות הנפגעים המוערכת בין 25.000 - 40,000 הרוגים. טיילור מראה את האופן שבו נוצרו המיתוסים השונים של דרזדן ואת האופן שבו גורמים שונים השתמשו בהם לקידום מטרותיהם הפוליטיות.

סיפרו של טיילור הוא אחד מהמחקרים המעניינים והטובים ביותר שקראתי, הוא מתבסס על מקורות ארכיונים חדשים, על פרטים ועדויות רבות, טיילור יודע לספר סיפור אנושי כדרמה מרתקת המעלה תובנות רלוונטיות למציאות חיינו. טיילור מצביע על הציניות שבה אירועים היסטוריים משוכתבים למטרות פוליטיות ואחר כך מתגלגלים לסיפורים נפלאים ותמימים, כמו גנבת הספרים. אני אוהב את הספר הזה, אבל באותה מידה, אני חושב שהוא גנבת דעת.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על דרזדן - יום שלישי 13 בפברואר 1945