ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 15 באוגוסט, 2018
ע"י רץ
ע"י רץ
רעייתי היא מורה ומחנכת מלידה, כמי שגדלה בבית של אבא מורה נערץ.
פעם לפני שנים, מנהלת בית הספר של טלי רעייתי, החליטה שמורים לחינוך גופני עשויים להיות מחנכים טובים. היא הציעה טלי להיות מחנכת. כמובן שטלי נעתרה לבקשה בשמחה. במפגש הראשון שלה עם הורי התלמידים לקראת השנה החדשה, שאלה אחת האימהות, איך זה שמורה לחינוך גופני היא מחנכת? (האם היא התכוונה לכך שמורה לחינוך גופני נעדרת יכולת אינטלקטואלית, כמי שמלמדת מקצוע הנחשב כלא רציני?) קם אחד מהאבות ואמר, לשאלה הזאת אני מבקש לתת לכם תשובה, המחנך המשמעותי בחיי, היה יוסקה, המורה לחינוך גופני שלי. טלי אמרה תודה, והוסיפה אני חייבת לומר לכם שיוסקה הוא אבא שלי.
עברו שנים, טלי שלימדה וחינכה אלפי תלמידים, בקשה לסיים את תפקידה ולצאת לגמלאות. אמרה טלי בנימוקי הבקשה, נתתי את נשמתי לתלמידי, כעת אני לא יכולה יותר, הגיע הזמן לפנות את הדרך לצעירים. ממש ברגע האחרון הגיע התשובה, אושרה בקשתך.
כעת כפרידה מדרך ארוכה ולקראת דרך חדשה של שנינו (גם אני יוצא לגמלאות, אם כי אעבוד חלקית) החלטתי לקרוא ספר המבטא את מה שבקשה טלי להיות כמחנכת, המאמינה ביכולתם של בני הנוער להגשים את עצמם, המעודדת אותם ומעניקה להם תיקווה. לשם כך הייתה טלי עבורם בצמתי החיים המשמעותיים, ברגעים בהם הם היו נתונים בסערות נפש, בתקופת גילוי מיניותם הסוערת, באהבות הראשונות שלהם, ולעתים באכזבות המרות. בחלומות ובמחשבות על דרך חיים, וברצון להיות בני אדם מועילים. ויש פעמים שתלמידיה לקחו חלק בהתנסויות מסוכנות. ברגעים האלה המשמעותיים בחייהם, הייתה טלי עבורם קשובה, חומלת, מייעצת, מאמינה ביסוד הטוב שבאדם, ובהזדמנויות שהחיים מעניקים.
את כל הדברים המשמעותיים האלה, ניסח גם דייוויד מנשה שהיה מורה, בספרו סולם הערכים.
המחשבה על הדרך החדשה שלנו, גרמה לי חפש ספר שהוא שילוב בין מסע רוחני ומסע במרחבים ארציים, המנסה לנסח שאלה גדולה על החיים, מהי המשמעות שאנחנו מענקים לחיים שלנו, דווקא בתחנת חיים שלכאורה נראית כסיכום חיים? אני מבקש שהדברים יאמרו בגובה העיניים, כמו שמחנכים יודעים לנסח, דרך סיפור חיים נוגע למה שאנחנו בני האדם מחפשים ומתחבטים כל חיינו.
דייוויד מנשה, היה מורה לספרות, שהגדיש את כל כולו להוראה ולחינוך תלמידיו. בגיל 34, כשהוא בשיאו הוא התבשר על סרטן המוח בו חלה, מחלה ששללה את יכולתו ללמד, והפכה אותו לאדם מוגבל ונכה. בפני מנשה עמדו שתי ברירות, להיכנע למציאות לפיה הוא הפך לאדם שאיבד את משמעות חייו, או שלמרות מצבו המוגבל, הוא ינסה לחפש משמעות גדולה לחייו שנותרו.
דייוויד מנשה החליט להתגבר על המגבלות הגופניות, על הפחדים ותחושת המסכנות, ולצאת למסע מעורר השראה שחצה את ארה"ב, באוטובוסים, ברכבות ובטרמפים, להתארח על ספות, במטרה להיפגש עם תלמידיו לשעבר ולנסות לברר, האם החינוך שהעניק להם, שינה את חייהם, העניק משמעות לחייהם, היווה בסיס להתפתחותם, וליכולתם להתמודד עם האתגרים שהחיים מציבים? במסע שלו, תלמידיו יהפכו להיות המורים והוא התלמיד.
מנשה היה מורה לספרות. תמיד שאלתי את עצמי מהי מקומה של הספרות בהוראה, כמי שמאמין עדיין בכוחם של המלים והספרים, לעומת סקר הורים שדרג את הספרות כמקצוע הפחות חשוב לילדיהם. מנשה מנסח בספרו את משנתו, הספרות היא אמצעי לגעת בעולם הרגשי שלנו, בעיקר בעולם הרגשי של בני הנוער הנמצאים בסערת נפש. הספרות מהווה אמצעי לניהול הרגשות במקביל לתבונה ככלים שלובים אפקטיביים לחיים.
מנשה מלמד דרך יצירות ספרות גדולות, אלו שקשות לעתים אף לנו, את הערכים המאפיינים כל דמות ביצירה, כמו באותלו של שייקספיר, באופן שאנו מצבים מילים המייצגות ערכים, כבוד ,אהבה, עושר וכוח. מולם נעמיד את סולם הערכים שלנו, ונחשוב על העדיפויות שבו. אני מציע לכם לנסות את השיטה, טלי ואני הופתענו. הערכים שלנו קשורים לעבודה שלנו ופחות למשפחה ולייחד שלנו. כך שגם אנחנו בעקבות היציאה לגמלאות נצטרך לצאת למסע שינוי ובניית סולם ערכים משותף.
מנשה מספר בכנות כואבת על חייו, על התמוטטות נשואיו ואהבתו, על הטוטליות שלו כמורה מחויב שגבתה ממנו מחירים אישיים. אך דווקא באחרית ימיו הוא יוצא להתמודד עם ערך מאתגר עוצמה, לעשות את הדברים שהוא מבקש, לכאורה כנגד הסיכויים, ערך שהעניק משמעות ואופטימיות לחייו.
מהם החיים, ומהו סולם הערכים הנכון? השאלה תישאר לרחף ללא מענה. כנראה האופן שבו אנחנו מתמודדים עם החיים, מתוך כבוד עצמי לערכי הליבה שלנו, ושל הסובבים אתנו. לעתים בחירה בערך אחד כרוכה לא פעם בוויתור או באובדן ערך אחר, ועל כן הפיוס והקבלה העצמית שלנו ושל מי ששותפים לחיינו מהותיים. נדמה לי שמנשה במסעו הגיע למסקנה דומה.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
רשימת הערכים של מנשה:
• קַבָּלָה
• הַרפַּתקָה
• ביטוי אומנותי
• קריירה
• חינוך
• מִשׁפָּחָה
• חֲבֵרוּת
• כֵּיף
• בְּרִיאוּת
• כָּבוֹד
• עצמאות
• אהבה
• נישואים
• רכוש
• כּוֹחַ
• פְּרָטִיוּת
• כבוד
• בִּטָחוֹן
• מִין
• מקלט
• רוּחָנִיוּת
• סִגְנוֹן
• טֶכנוֹלוֹגִיָה
• לִנְסוֹעַ
• ניצחון
• עוֹשֶׁר
35 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי
(לפני 7 שנים)
מרגש מאוד!
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
ערגה - תודה, כעת בוקר, ואני אמסור את המסר לטלי, בטוח שישמח אותה.
|
|
(לפני 7 שנים)
אני קצת שיטחית מכדי להגיב על הספר, לכן אומר רק
שבא לי להכיר את טלי. |
|
רץ
(לפני 7 שנים)
בר - תודה, רגשת אותי בתגובתך. אני מקווה מאוד ליישם את המלצתך.
|
|
בר
(לפני 7 שנים)
וואו רץ, ביקורת מרגשת ועוצרת נשימה, הותרת אותי עם דמעות בעיניים.
כמה חשוב הוא החינוך וכמה חשובה ההוראה בגילאים כה קריטיים של החיים. האמרה "מורה טוב הוא מורה לחיים" נכונה ובועטת. לעולם לא אשכח את מורתי האהובה לספרות מורחב שבזכותה למדתי הרבה דברים על המקצוע אך גם על עצמי כאדם. בנוגע למקצוע של החינוך הגופני בבתי הספר, ללא ספק כבחורה שגדלה בבית ספורטיבי, הספורט תפס חלק חשוב מאוד בחיי ומבחינתי הוא חלק בלתי נפרד מן החיים אם לא תפיסת חיים של ממש. לעיתים נוטים להפחית בחשיבותו הרבה אך שוכחים כי נפש בריאה בגוף בריא. הדרך החדשה שלך מרגשת ואתה ראוי להערצה על המסע שעשית ועל מה שהקדשת ונתת כל חייך בעבודה. ראה את היציאה לגמלאות כמסע חדש ומרתק של חופש, אתגרים וזמן אישי ומשפחתי. |
|
רץ
(לפני 7 שנים)
חני - תודה, אני באמת הרגשתי שאני במערכת טוטלית ששואבת אותי יותר ויותר, כמי שעסק בחינוך המשלים, הקיץ הזה היה עבורי השיא,
עם היקף תלמידים ענק שהשתתף במפעלי הקיץ, כל בעיה חינוכית הובאה לפתחי ונדרשתי למצוא מענים מהירים. אחרי שהקיץ נגמר הרגשתי הקלה עצומה. ולכן ההחלטה שלי שאני שלם אתה היא להוריד קצב, גם אם מדובר בהחלטה שיש לה משמעויות כלכליות.
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
Tamas - לא ראיתי את הסדרה של הכט, ראיתי רק קטע בפרומו. בארה"ב הספורט הוא חלק גדול מהתרבות האמריקאית,
יש לך ערך, אם אתה עוסק בספורט, אתה גם משתייך חברתית, רוכש ערכים משותפים שמחברים אותך לחברה, יוצר שיח בין דורי עם ההורים שחלקם מלמדים את ילדיהם ספורט החל מהגיל הצעיר, מבקשים לראות את השתלבות הילד/ ילדה בספורט כביטוי למצוינות, כביטוי לערכים שייסעו ליד בעתיד להתמודדות עם אתגרי החיים. בתי ספר גאים בנבחרות שלהם, רואים בהן חלון הראווה של התיכון או הקולג' ומכאן ההשקעה העצומה ומעמדו של המאמן מורה. גם לי בעיר ילדותי היה מורה, מאמן שחיה שהיה אלוף אסיה בשחיית גב, כמובן שהספורט במקרה הזה והשחייה בפרט קבלו מעמד מיוחד בעיר ילדותי.
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
נעמי - תודה, הרמב"ם אמר, נפש בריאה בגוף בריא, בכך מאמינה רעייתי. מקווה שהגוף של כולנו יעניק לנו רגעים של שמחת חיים וכוח להתחיל בכל בוקר יום חדש.
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
לי - תודה, השינוי העיקרי הוא בכך שהמשרד שלי לא מתחת לספרייה.
|
|
חני
(לפני 7 שנים)
סקירה נפלאה ומרגשת.
ולך וטלי בהצלחה עם כל מה שיבוא.
לגבי טוטליות בכלל. רוב הזמן להיות טוטלי גובה מחיר. אך זה בשביל מי שאנחנו. בשביל שנהיה שלמים. בשביל הערכים והאמונות שאנחנו מייצגים. משלמים את המחיר באהבה גדולה. |
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
Tamas- חיבור מעניין. גם אני צפיתי בפרק הזה והאמת שהחלום האמריקאי ממש לא נראה לי כמו חלום.
החיים באמריקה לא מלהיבים, כנראה, כפי שמנסים למכור למי שאינו חי שם. סדרה באמת מוצלחת ומעניינת, לדעתי. חושפת אמיתות שלא בהכרח מוצגות לקהל הלא אמריקאי.
|
|
Tamas
(לפני 7 שנים)
סקירה מעניינת. לגבי מורה לחינוך גופני זה בדיוק התחבר לי לסדרה של חיים הכט: "בין אריזונה לנס ציונה", המשווה בין החיים בארץ לחיים באמריקה ובאה לבדוק האם החלום האמריקאי באמת טוב יותר.
כאשר בפרק השבוע דנו בחינוך והביאו לדוגמא את התגמול הגבוה לו זוכים מורים לחינוך גופני באמריקה , יותר ממורים אחרים וממנהלים, לעומת מורה לחינוך גופני בארץ הנמצא די בתחתית סולם התגמול. החברה האמריקאית מיחסת חשיבות רבה עד כדי הערצה/סגידה למקצוע הספורט ולספורטאים והורים דוחפים את ילדיהם שיעסקו בכל ספורט שהוא. |
|
נעמי
(לפני 7 שנים)
יש לאשתך הרבה זכויות!
אני זלזלתי בשיעור ספורט בתיכון, חבל. לולא עשיתי זאת אולי הייתי מתוודעת לשחרור שבפעילות הגופנית בגיל צעיר יותר, ולא רק בשנתיים האחרונות (לא משהו רציני, קצת פילאטיס ועיצוב שהגוף לא יהיה עצוב...). |
|
לי יניני
(לפני 7 שנים)
סקירה מרגשת ....אהבתי. תודה
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
כרמליטה - תודה לתגובתך, מורים לחינוך גופני יש להם יתרון ענק על מורים המושבים ילדים מאחורי שולחן באופן שהם לא זזים להם. הם נמצאים בסביבה הטבעית ביותר של בני הנוער במרחב התנועה שלהם.
הם רואים, מי מלא ביטחון, מי חסר ביטחון, מי מסורבל, מי קליל תנועה, מי יכול לחבור לעבודת צוות, ומי אגואיסט ולפעמים עם קווים אוטיסטים, לפעמים כמי שלא אובחן ועוד שפע תכונות אנושיות. הספורט כמו שאמרת מחנך להכיר את הגוף ולערכים כמו מצוינות, התמודדות עם קשיים ואתגרים, עבודת צוות ומגוון רחב של ערכים, ומעל הכל הוא מקנה כלים לכל החיים, באמצעות ספורט נשמור על הבריאות הגופנית והנפשית שלנו, יותר חשוב ממקצעות אחרים, אפילו ספרות.
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
גריפין - תודה, אני חושב שהרשימה נכתבה לפי סדר עדיפויות, רואים בה את המשפחה והנישואים במקום לא מרכזי, החינוך היה מרכז עולמו, והערך החשוב ביותר במשנתו הוא הקבלה.
אין בו כלל התייחסות לילדים. יש בה שיקוף עצוב של העובדה שמנשה כמורה היה טוטלי יישם ערכים משמעותיים בחייו, אך איבד אחרים, את אהבה לרעייתו, ולבסוף את הנישואין והמשפחה. האם תלמידיו היו תחליף למשפחתו, לילדיו, זאת עובדה מנחמת, אך גם מעציבה. תרגמתי את הכתבה במתרגם של גוגל, אני מניח שהמילה כבוד תורגמה לא מדויק באחת מהפעמים.
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
יעלה - 1, אני חושב שאחד מהתכונות החשובות שלנו כבני אדם בכלל וכמורים בפרט זה לדעת להקשיב לאחרים, במיוחד לתלמידים הנמצאים במצוקה ודרך רמזים בשפה ובאופן שבה נאמרים הדברים לזהות מצוקות,
ולדעת איך לסייע. אני בטוח שבעולם נגיש ופתוח למידע, בעולם בו כל בן אדם או ילד שונה ומיוחד, יש לתת לילדים את הכלים ללמוד באופן עצמאי ולהביא מוצרים, שאותם יכולים ללמוד כולם כולל המורים.
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
Phi - תודה, חבל שכך, הספרות נוגעת בנשמת בני האדם. חבל שקיימים תחומים אותם נוטשים מחוסר עניין או העדר תועלת חומרית.
בכך אנחנו הופכים בתחומים מסוימים לבורים ואטומים לחלק מרכזי בתרבות האנושית.
|
|
רץ
(לפני 7 שנים)
סקאוט - תודה, תודה לאיחולים, טלי בהחלט רעייה נפלאה.
באשר לצבי נשרי הוא אכן היה המורה לחינוך גופני הראשון בארץ, מי שלמד בחול והפך את החינוך הגופני לפרופסיה, הוא האמין בשיטת ההתעמלות השוודית, התעמלות קבוצתית. שריד לכך היא התעמלות הבוקר שקיימנו כל יום עם התחלת הלימודים, כל בית הספר יחד.
מקבל את הניסוח היפה שלך לגבי מקומה של הספרות בחינוך, מקווה שאכן יותר מורים ותלמידים יאמינו בכך. |
|
כרמלה
(לפני 7 שנים)
תודה רץ על הסקירה המעניינת. (כרגיל...).
פעם ראשונה שאני שומעת על הספר ומיד הוספתי אותו לרשימה.
בעיני, טבעי מאד שמורים לספורט יהיו מחנכים. ספורט דורש אימון, שמקנה ערכים חשובים של התמדה, משמעת, התמודדות עם קשיים וכשלונות, הבנה שכדי להגיע להישגים יש לעשות דרך. כן, אפשר ללמד זאת גם דרך ספרות - אבל המורים אינם מוכוונים לעשות זאת. בהצלחה בדרככם החדשה. |
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
סקירה רגישה ומרשימה. ריתקת אותי בכתיבתך רץ, תודה :)
האם הרשימה נכתבה לפי סדר מועדף, או באופן אקראי? (נ.ב- ראה כי כתבת כבוד פעמיים) |
|
המורה יעלה
(לפני 7 שנים)
לדעתי
צורת ההוראה הכי אפקטיבית היא מורה שהולך ללמוד מתלמידיו. לא מבינה למה לא מאמצים את זה במשרד החינוך. תכלס זה גם הרבה יותר הגיוני. במקום שמורה אחד יצטרך לספק ידע מותאם לכל אחד מארבעים תלמידיו- כל אחד מארבעים תלמידיו יחפש משהו שהוא יכול ללמד את המורה. והמורה יקשיב כי באיזה מורה אנשים נזכרים בעיניים נוצצות (אפרופו הסיפור שלך על טלי) - המורה היחיד שהקשיב להם באמת.
|
|
Phi
(לפני 7 שנים)
ספרות, לפחות בשנים האחרונות, מלומדת בצורה איומה. אולי זאת רק דעתי, אבל אין פלא שהמקצוע במקום הזה של הסקרים.
בכל מקרה, נשמע סיפור מעניין. גם של אשתך וגם של הספר עצמו. ומה בדיוק אומר הערך "לִנְסוֹעַ"? הכוונה לטייל? |
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
אישתך נשמעת אישה רגישה ונפלאה בדיוק כמוך.
אני מאחלת לכם הרבה שנות נישואים מאושרות, רץ יקר.שניכם פשוט מקסימים. (:
ובנוגע לספר- נשמע ספר מאוד מעניין ורגיש. עניין המורה לחינוך גופני הזכיר לי שבדיוק אתמול סיימתי ספר של סופרת בשם רנה הברון שמסתבר שהיא בתו של צבי נשרי, המורה הראשון בארץ ישראל לחינוך גופני. משום-מה הביקורת שלך הזכירה לי אותו. האם שמעת אודותיו? [אני סבורה שכן חח] "הספרות מהווה אמצעי לניהול הרגשות במקביל לתבונה ככלים שלובים אפקטיביים לחיים." משפט נכון מאוד ולדעתי לא רק אמצעי אלא דרך לביטוי רגשות ותחושות האישיות ביותר של האדם. |
35 הקוראים שאהבו את הביקורת