ביקורת ספרותית על טבעו של הכיף - רשימות ומאמרים על כתיבה וספרות מאת דיוויד פוסטר וואלאס
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 9 באוגוסט, 2018
ע"י אלון דה אלפרט


****





״טבעו של הכיף״.

אם מישהו אחר היה כותב את זה, עוד היה לזה סיכוי. סיכוי לחבב את זה, להזדהות עם זה, ליהנות מזה.

כיף, אתם יודעים.

אבל לא. זה נפל אצל דייוויד פוסטר וואלאס, האיש שכנראה המושג ׳כיף׳ עבורו הוא זר כמו מנת אוכל אקזוטית שהוא אפילו לא אוהב, וכל מה שהוא יודע לעשות, זה לנתח את רשימת המרכיבים, את טכניקת הבישול, ההיסטוריה הקולינרית וההקשרים התרבותיים, לטעום על קצה המזלג ולירוק מיד לתוך ממחטה צחורה, ואז לנסות, באופן אינטלקטואלי מרוחק, להבין מה הילידים מוצאים בגועל נפש הזה.

כי מה זה כיף, בינינו? כיף זה כל מה שלא מתאמצים לחשוב עליו, זה שבא מעצמו, בקלות, בספונטניות, לקפוץ מעל גל בינוני בלי קצף בים, להחזיק ידיים עם אהובתך אל מול רוח חזקה בפסגה של הר, לצחוק מבדיחה טובה, לצרוח מחדווה ברכבת הרים. זה בטח לא לחשוב, המממ, רכבת ההרים הזאת עשוייה מכך וכך טונות פלדה, והקרונות נוסעים במהירות של 64 קילומטר לשעה בממוצע, במשך שלוש וחצי דקות, זאת אומרת מרחק של...

כשעושים את זה, הכיף הופך לאוקסימורון, ובורח מיד לאלף אלפי עזאזלים.
אין כיף בלנתח את הכיף. במיוחד, במיוחד אם אתה דייוויד פוסטר וואלאס, שראינו מה קורה כשהוא יוצא לשיט תענוגות בספינת פאר. הוא מטרחן אותו עד שיוצא כל החשק לעשות משהו בכלל.

ההרגשה שלי חמוצה קצת אחרי הקריאה, גם כי הוא לא סתם מדבר (ומטרחן אפילו מעבר לכמות הרגילה) על הכיף - הוא נוגע (במסה הראשונה של הספר) בכיף שבכתיבה. שזה בדיוק מה שאני חווה עכשיו באופן אישי, כשאני כותב את הספר שלי, ונהנה בטירוף. למרות שיש לו כמה וכמה תובנות חדות על העניין, נשארתי עם תחושה סינתטית פושרת של ״וואלה״. היה לי הרבה יותר חזק להבין את אותו דבר מקריאה אגבית של אחד הספרים הקודמים שלו. פה הוא מדבר על הדבר עצמו, ואני חייב להודות, זה הרבה פחות כיף. בעצם הניתוח הספירלי, המנדנד והנוקשה, הוא הרג את הכיף, הרג אותו לגמרי.

הספר כולל כל מיני מאמרים ורשימות שוואלאס כתב במהלך חייו, ביקורות על ספרים וביוגרפיות, מסות על כתיבה, הקדמות לשיעורים שהעביר באוניברסיטה, וכן הלאה. הרוב המוחלט של הרשימות בספר כמעט בלתי קריא. משעמם, מאומץ, משתבלל, אינטלקטואלי-בכוח, כזה שלא עניין אותי בשום שלב בחיי, אולי כי מתחת לכל הקליפה המתוחכמת אני טיפוס די שטחי. התפלספויות מחוכמות ואובר-אינטלקטואליות עושות לי פריחה, וכאן כמעט הכול כזה. רציתי לצטט פה קטע מהספר, ונשבע לכם, אין לי כוח אפילו להעתיק פה שתי שורות. עד כדי כך.

ובכל זאת, אפשר לדלות מהספר כמה תובנות מאוד מעניינות על מספר תחומים ויצירות ספרותיות, כמו למשל ניתוח הביוגרפיות על בורחס או דוסטוייבסקי, תיאור הסיבות לקושי של סטודנטים אמריקאים להבין את ההומור שיש בכתיבה של קפקא, ומורכבותו ואופיו של המדיום הטלוויזיוני (זה שהיה קיים עד סוף שנות התשעים) שגם אם הרגיש ארכאי ולא מעודכן היו בו לא מעט נקודות עניין אמיתיות ומקוריות להפליא.

אני לא נהניתי. ספר עיון שצריך לקרוא אותו בכובד ראש. יצאתי עם כאב ראש.

****
42 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סקאוט (לפני 4 חודשים)
אלון- תודה על הפירוט. את קפקא קראתי את מרבית יצירותיו ולכן סיקרן אותי לדעת במה מדובר. את בורחס קראתי אולי יצירה אחת שלו. לגבי דוסטוייבסקי- אני חושבת שאתה לא מפסיד הרבה. אם הסגנון לא מדבר אליך ואתה לא מרגיש צורך לקרוא אז לא צריך להצטער. ניסיתי לקרוא את הרומן המפורסם שלו " החטא ועונשו" לפני מספר לא מבוטל של שנים ופרשתי באמצע. קראתי רק יצירה אחת של דוסטוייבסקי שהייתה טובה מאוד אבל תכלס? זה לגמרי נתון לפרשנות ודעה אישית מכיוון שדוסטוייבסקי עלול להיות מאוד מייגע.
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
infinite jest נמצא למיטב ידיעתי בתרגום. נראה לאן זה יילך - מתיש, עמוק, או שניהם. זה אמור להיות היהלום שבכתר.
yaelhar (לפני 4 חודשים)
סיפוריו של וואלאס מתחלקים - כמו המאניה-דיפרסייה - בה לקה לטובים ולמתישים.
וכמו אותה מחלה לפעמים הם טובים ומתישים בו-זמנית. גם אני אהבתי (חלק) מהסיפורים ב"ילדה עם שיער מוזר", השתעשעתי מ "משהו כיפי שלא אחזור עלו לעולם" והצהרתי שא אקרא עוד את וואלאס, למרות ניצוץ הגאונות הלא מוטל בספק.
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
תודה רבה. בהקשר לקפקא ובורחס, מאחר שהנגיעה בהם היא שולית למדי, ומהוות סוג של ביקורת על ביקורת, מוטב אולי לקרוא את היצירות שלהם עצמן, למרות שגם כאן יש אמירות מעניינות, לא בטוח ששווה לקנות את הספר בעבורן. לתחושתי, דווקא הקטע על דוסטוייבסקי (או יותר מדוייק - הביוגרפיה עליו), הפומפוזיות שלו וה"רוסיות" שלו בראי התקופה, היתה אחד הקטעים המעניינים ביותר בספר, הגם שבעוונותיי לא קראתי שום ספר שלו.
סקאוט (לפני 4 חודשים)
למרות שלא נהנת מהספר אני אקרא אותו בעיקר בגלל כל הסופרים שציינת שהוא עוסק בהם. מעניין אותי האיזכורים שציינת שקשורים לקפקא ובורחס. כתבת יופי ותיארת טוב את המגרעות של הספר.
הדבורה מקן הצרעות (לפני 4 חודשים)
אתה כותב נפלא ואני מאחלת לך שיהיה המון בהצלחה עם הספר
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
וגם היו חסרים כמה ברזים באמבטיה ובבקבוקונים הקטנים של הוודקה במיני בר היה מים.
פואנטה℗ (לפני 4 חודשים)
אהה, עכשיו ברור למה במלון ההוא לפני שבועיים כל המיטות היו שבורות.
בר (לפני 4 חודשים)
הספר נשמע מקביל לרגע הזה בו מספרים בדיחה ואז מסבירים אותה.
כיף.
מחשבות (לפני 4 חודשים)
היה כיף לקרוא אותך וכיף להמנע מספר לא כיפי. תודה על האזהרה.
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
ויטגנשטיין היה אכן סיוט שלא הצלחתי להשלים. אבל גם מכל האחרים לא נהניתי, למעט "טבעו של הכיף" (שגם הוא, בואי), וקצת על הטלוויזיה.
בינינו, לקרוא את הסילבוס שלו עניין לי את התחת.

זה לא לובסטרים וזה לא אליפויות טניס.
מירב (לפני 4 חודשים)
אתה טועה ומטעה אבל זה לגיטימי :) אני נהנית מהכתיבה של דפ"ו גם כשאני לא מבינה כלום במה שהוא כותב עליו - ספרות או בישול לובשטרים או אליפויות טניס. המאמר היחיד ששבר אותי בקובץ הזה היה על וינטנגשטיין.
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
הכי כיף זה לקרוא את בורחס תוך אכילת בורקס בקפיצה על מיטה של בית מלון.
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
וכמובן, אין ספק שבורקס זה כיף חיים. אגב, בורחס הוא סופר מופלא, ואני ממליץ לך בכל פה לקרוא את הספרים שלו. אף אחד לא כותב ככה, לא לפניו ולא אחריו. למרות שהוא בהחלט, בהחלט לא "כיף".
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
כל מה שכתבת, נכון. במיוחד הכיף של הילדים והעונש של המבוגרים :-( מצד שני, אנחנו יכולים ללמוד מילדים ולגלות מחדש את הכיף דרכם. למשל, עשינו לנו מנהג במשפחה שהדבר הראשון שאנחנו עושים, בכל מלון שאנחנו מגיעים אליו לחופשה, זה לקפוץ כל המשפחה על המיטות.

אבל דייוויד וואלאס לא התכוון לזה. הספר הוא אסופת מאמרים וביקורות, ו"טבעו של הכיף" זו הכותרת של המאמר הראשון, שמדבר באופן מאוד מודע לעצמו על הכיף שבכתיבה. זה גם המאמר הטוב והקריא ביותר בספר.
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
כיף הוא אמורפי, חמקמק. לא רק שלא ניתן להסביר אותו אלא גם לא ניתן להגדיר אותו ולהדביק עליו תוויות.
הכיף של האחד הוא לפעמים הסבל של האחר. כיף של ילדים הוא לפעמים עונש של מבוגרים. כיף של קרקס הוא גיהינום לבעלי החיים בקרקס.
נראה לי יומרני וגרפומני לפענח מהו כיף, לנתח אותו ולתת בו סימנים. אבל ייתכן שכלל לא הבנתי למה התכוון המשורר, כי איפשהו מתחת לכותרת 'כיף' מופיעות מילים כמו 'דוסטוייבסקי' ו'בורחס'. אולי אם הייתה שם ק' במקום ח' זה היה יכול להיות כיף.
צב השעה (לפני 4 חודשים)
לפחות התמונה שעל העטיפה יפה.
אחרי עטיפת הדגים הזוועתית, גם זה לא דבר מובן מאליו.
עמיחי (לפני 4 חודשים)
מצוין. תודה.
אלון דה אלפרט (לפני 4 חודשים)
תודה לכולם. אור, התרגשתי כשקניתי אותו כי חשבתי שיהיה בו משהו נוסף בסגנון היהלומים המבהיקים הרגילים שלו, לא סתם התעלפתי מספרים אחרים (ילדה עם שיער מוזר, למשל). אלא שכאן הוא אפילו לא נתון בתוך המסגרת הסיפורית, אלא כותב לרוב מסות כמעט אוניברסיטאיות, כמו עבודה סמינריונית בספרות אנגלית או השוואתית, שאין להן ממש חמצן מחוץ לכתלי האקדמיה. הרגשתי, ביתר שאת, שאני נחות לידו, שאין לי סיכוי להבין על מה הוא מדבר ממש, ורק ליקטתי מדי פעם דברים שהבנתי, בייחוד כשהוא דיבר על נושאים ארציים יותר, או השתמש במילים שבני אנוש מסוגלים להתחבר אליהם. כל השאר היה ממבו ג'מבו אינטלקטואלי מעייף וחפרני. מקווה שתצליח להתחבר יותר ממני.
מסמר עקרב (לפני 4 חודשים)
ביקורת שכיף לקרוא.
רויטל ק. (לפני 4 חודשים)
משהו כיפי לכאורה הספיק לי... אז לא תכננתי לקרוא, אבל תודה על החיזוק:)
חני (לפני 4 חודשים)
כן הוא בהחלט גאון אינטלקטואלי. נשמע מעייף.
שונרא החתול (לפני 4 חודשים)
מוי לא כיף
אור (לפני 4 חודשים)
מאכזב,

בדיוק קניתי את הספר, ווואלאס הוא בין האהובים עלי
גריפין (לפני 4 חודשים)
תודה אלון :)





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ