ביקורת ספרותית על פיתוי משעשע - הפיתוי #1 מאת נטשה מדיסון
בזבוז של זמן

---

מילים לא ממש יכולות לתאר את הספר הזה.
היה בו כל כך הרבה דברים רעים שהיה לי ממש קשה להיות נדיבה ולתת לו שני כוכבים.
תרגום זוועתי תאוב ומאוס, ז"א Atrocious, זו המילה שפשוט חגה לי בראש כשאני חושבת על הספר הזה.
הכתיבה עצמה מהירה מידי ומרגישה כאילו אני צופה בסרט נוראי(או פורנו, תלוי איך מסתכלים).
אני אוהבת לקרוא ספרים כי הם נותנים זמן לרגשות לשקוע, ולהתממש, ולא פשוט לזרוק לי בפנים "הוא עצוב!" ולהמשיך הלאה, מה שהספר הזה בעצם עשה.
הדמויות נוראיות והכימיה ביניהם נוראית עוד יותר, כי הבסיס לאהבה שלהם זה שהם התחרמנו זה מזה במשך חצי ספר.
וסצנות המין ביניהם זה משהו כל כך נוראי וארוך שדילגתי על פרק שלם -10 עמודים- ואחרי הסקס הראשון זה היה דוחה בצורה לא נורמלית.
הסיבה היחידה למה הוא קיבל כוכב היא בגלל המעט צחוקים שהיו שם, שזה נמשך חצי ספר ואז דהה.
כך שכן, זה ספר נוראי מיותר מידי בחינות, שעליהם עכשיו אפרט יחד עם ספויילרים.

אוקיי, אז אני מניחה שאלך לפי הסדר, ודברים יעלו ככל שאמשיך.
אז האקספוזיציה מספרת לנו איך היא התגרשה; מסיבה כל שהיא בעלה התוודה בזה ביום הורים, עם המורה של הילד שלהם מולה(?) והרומן היה עם המורה(?), מה שמוביל להמון דרמה וכעס, ואז הבחורה ואחותה שורפות את הבגדים שלו ברחוב.
ואז היא עוברת לספר איך היא התמודדה עם זה; היא שתתה(?) והתעמלה הרבה ועכשיו נראית סופר סופר סקסית ומושלמת, ושאר החרא הזה.
היא אם חד הורית לשני ילדים, שממש מיותרים כי לאורך רוב הספר(כע פרשתי באמצע, יש גבול) הם לא עושים כלום חוץ מפשוט להיות שם. העלילה לא הייתה משתנה אם לא היו לה ילדים. נראה לי גם לפני הילדים היא הייתה משוגעת שליטה וסדר.
היא חייה עם אחותה, שפשוט ממלאת את התפקיד "האחות המשוגעת והמזדיינת עם כל מה שזז" אבל בגרסה ההיפית-טבעונית ומורת יוגה, ועם הילדים ברור, ומתחילה לעבוד בפעם הראשונה מזה עשר שנים.
אבל.
שיט קורה.
ומישהו נדפק מאחוריה(הולי שיט מי זה יכול להיות??)
היא יוצאת ורואה גבר, וזה הולך ככה:

אני מרכיבה את משקפי השמש שלי - מבית טורי ברץ' - ומרימה אותם מעל לראשי, ואז ניגשת לאמוד את הנזק. אני בכלל לא מספיקה להגיע לשם כשקול צרוד צועק לעברי, "מה, לעזאזל, לא בסדר איתך? את פשוט עצרת!"
אני מניחה את ידיי מעל עיניי כדי לחסום את השמש ולראות אותו. לעזאזל, זה פשוט מראה מרהיב. ליבי החסיר פעימה כשהוא מוריד את משקפי הטייסים שלו.
גובהו מטר שמונים ושניים, אולי יותר[...] וחושפים שעון רולקס כסוף, גברי וגדול.
הוא מרים את ידו בכעס ושואל, "משהו לא בסדר איתך? את שיכורה?"

אז זו הרמה, חסכתי קצת תיאורים כי לא הייתה לי סבלנות אפילו לקרוא אותם, אבל זה הולך ככה עמוד שלם.
פה הבנתי עם איזה ספר אני מתמודדת.
וזה עמוד 20.
ואז כפי שאפשר לנחש, זה הבוס החדש שלה, כי דחפו בשאר ה-20 עמודים שהיא מתחילה עבודה חדשה והיא ממהרת לראיון.
מקורי אז שיט.
ואז היא מגיעה למשרד ורואה שהוא הבוס.
הולי שיט.
מי ידע.

ואז עוברים לנקודת המבט שלו, שפשוט מתארים איך הוא מתחרמן מימנה לאורך כמה עמודים, מה שלא כזה הפריע לי; שהיה, הבחור חרמן.
אבל הבעיה שלי היא שהסופרת מנסה לומר שהוא התאהב בה וזה למה הוא היה אובססיבי לגביה.
ולא כי, לא יודעת, גבר בן 40 שראה בחורה שנראית טוב.
מיד אחרי העוזרת שלו או השמרטפית או קולגה או אנא עארף אומרת שהיא אוהבת את לורן ומכפילה את השכר שלה, ורוצה שהיא תשאר - הבחורה רק רואה אותו ומתעצבנת ומדברת עד כמה שהוא שמוק ואידיוט ושהיא רוצה להתפטר.
ואני קצת מתקשה להבין אותה, בעקבות אורך החיים שלה:
היא הייתה עקרת בית 10 שנים, שהתגרשה לפני חצי שנה מבעלה, וליטרלי מתקיימת על כלום(אני לא מבינה איפה היה לה הכסף בחצי שנה כי לאורך השני שליש שקראתי לא הסבירו כלום), מחליטה שהיא רוצה להתפטר כי הבוס שלה היה טיפה שמוקי על הבוקר ולא במיוחד נחמד אליה.
היא רק התחילה, זין, היא שם 5 דקות והיא רוצה לעזוב.
איך היא אמורה להחזיק עבודה כל שהיא אם היא רוצה להתפטר בגלל שהבוס שלה היה מגעיל אליה??
העבודה שלה היא להיות העוזרת של מישהו מאיזו שהיא חברה מצליחה, ברור שהוא יהיה קר ומגעיל, זה מישהו שחושב את עצמו, והיא פשוט הייתה ביץ אליו שאר היום, מתבכיינת על זה שהיא רוצה להתפטר למי שמצאה לה את העבודה הזו.
מה שהתברר מאוחר יותר שאחרי שהיא כן מתפטרת מסיבה שאפרט עליה, אומרים שאין לה עבודה אחרת להציע, והיא פשוט מקבלת את זה(?) וממשיכה להיות בלי עבודה(???) כשלא נראה לי שעבר אפילו חודש בעבודה עם הבוס הקודם(???????).
היא כמו פאקינג ילדה. אני לא קוראת אישה בת, 30 נראה לי, עם שני ילדים שרק התחילה לעבוד, אני קוראת על מתבגרת בת 12 שחושבת שהיא שיט לוהט שצריכה לעשות עבודה בקבוצות עם ילד שפעם אחת בטעות דחף אותה.

בסופו של דבר עוברים לעמוד 42 ורואים שהבחור מקנא בזה שאין לו יחס נחמד עם חיוכים וזה מעצבן אותו. כי הוא כל כך התחרמן מימנה שהוא התחיל לפתח אליה רגשות. כאילו, הרגשות עם בסיס, כמו אהבה וקנאה, ולא, אתם יודעים.
חרמנות.
אבל כע זה טון הספר, ננסה להתקדם הלאה כמה שאפשר.

אבל אז.
בעמוד 47, שורה 4, הגיע הרגע שהבנתי את הרמה האמיתי של הספר;
מופתעת כאשר אני שומעת את רייצ'ל עונה, "היוש, אימא'לה." רק המחשבה על כך שהיא עומדת במטבח[...]

נראה לי גנחתי חזק יותר מהדמות פה בזמן סקס, כי השתי מילים האלו פשוט הורידו כוכב.

אחרי זה אין הרבה תוכן; יורדים על הבישול של אחותה ההיפית, מדברים על הבחור ולורן מסבירה עד כמה הוא חתיך וסקסי ואז אומרת שהוא שמוק והיא שונאת אותו.
אז ביום הבא היא ראתה שהוא הזיז לה את הפאקינג פתקיות ומאבדת את זה.
ומכאן מתחיל החלק שכל כך הרבה אנשים בגללו רצו לקרוא את הספר, שאם לומר את האמת, היה משעשע, בהנחה שקראתי את זה ב-11 בלילה אחרי שהיה לי משעמם אבל לא היה לי כוח להתחיל ספר, כאילו, ספר אמיתי.

אז הוא רוצה לעשות סטוץ עם מישהי, אבל לא עומד לו כי לורן כל כך הרבה יותר טובה מהבחורה שעליו ובעלת השפעה כזו רצינית עליו:
ברגע שהיא התיישבה על ברכיי, ידעתי שעשיתי טעות משתי סיבות. ראשית, [...] ושנית, למראה האישה שישבה על ברכיי, איברי הצטמרר. אפילו כשסגרתי את התריסים והיא פשטה את מעילה וחשפה בפני את העירום למחצה - עטוף ויריות והכול - איברי פשוט שכב לו שם, בלי להגיב לפיתיון.

העניין הזה שולח את לורן מעבר לקצה והיא מחליטה לשם -בלי פאקינג למדוד- חומר משלשל באוכל שלו ופשוט מגישה לו אחרי שהוא אמר לה שיש לו פגישה חשובה.
אפשר להתחיל עם זה שזה רק היום השני שלה שם.
אפשר גם להתחיל עם זה שהיא לא מדדה את כמות החומר ופשוט קיוותה לטוב.
ואפשר גם להתחיל שהיא עשתה את זה כי הוא נגע לה בפתקיות ועשה סטוץ(למרות שלא באמת כפי שתיארתי).
כן התגובה הייתה משעשעת, אבל למה לעזאזל היא חשבה שזה יהיה לגיטימי לעשות לו; הבוס שלה שהיה צריך ללכת לפגישה חשובה כשהיא רק עובדת שם יומיים?

אבל אז, ברור, במקום לפטר אותה, כפי שהוא רצה כל כך, כי האגו שלו כזה נפוח שהוא לא יכול להרשות לה להתפטר לבד, הו לאלא, הוא חייב לפטר אותה, אז הוא החליט להחזיר לה; הוא שוב זורק את הפתקיות שלה -שנועדו כדי לזכור לעשות בשבילו שיט- ואז שם לה ווירוס של פורנו במחשב, כך שכשהיא תפתח אותו, יהיו המון גניחות שלא יהיה אפשר להוריד בקלות שכזו והכל יהדהד במשרד, מניסיונו האישי.

יאפ זו הרמה.

בסופו של דבר היא מתחרפנת, מתקנים לה והכל טוב ויפה וכולם שוכחים את זה אחרי שני פרקים.
ואז באותו ערב הוא מטריד אותה בעשרות הודעות שבהן הוא או מקניט אותה או פשוט שולח הודעות נואשות, והיא חושבת על כך עד כמה שהיא לא מחבבת אותו - "רגע, מה?! מה זה היה, לעזאזל? אני לא מחבבת אותו. אני בכלל לא מחבבת אותו! בכלל לא. אפילו לא קצת. במחשבותיי, הוא האויב המושבע שלי. אשמח אם מישהו יוכל להעביר את המסר הזה לכל יתר גופי!"

האם אני בטוחה שלא ילדה בת 14 תרגמה את זה?
ליז טרוסטוניצקי ולין תהל כהן, אין לי שמץ מי מכן אחראית לזה, אבל אני מקווה שלא הרסתן עוד ספרים(לפחות יותר ממה שהם היו).

היא מחליטה כנקמה לקחת אבקת גירוד מהילד שלה ולשם במכנסיים שלו שחזרו מניקוי יבש, מה שגורם לכך שהאשכים שלו קיבלו תגובה אלרגית שגרמה להם להתנפח מאוד מהר, ואת האמת מה שהיה משעשע זה ההערות של החברים שלו ולא מה שקרה מסביב.
הוא הולך למיון או משהו, ועובר לו אחרי יום וחצי, ואז הוא מחליט כנקמה להתערב באירגון יום הנישואים של ההורים שלה בזה שהוא שלח כל מיני קישוטים בצורת זין.
שוב, וטפ, למה הוא חושב שזה לגיטימי, כשהם מכירים בקושי שבוע.
אבל כע זה קורה, היא מאבדת את זה ואז הוא מבין ששוב, הוא הלך רחוק מידי איתה, אבל בסוף הכל נגמר טוב ויפה כי האורחים משועשעים מכמות הזין שיש ונהנים מהמצב, מה שפשוט מושלם לאוסטין כי אז האנשים חושבים שהוא ראוי לה בעקבות מה שהוא עשה.
כאילו, כולם חושבים ככה.
כן, מצב הספר עד כדי כך נוראי.

אז אחרי שיש לה התמוטטות עצבים הוא מציע לעשות הפסקת אש, יש סצנה משעשעת פלוס מינוס כשהבחור נוסע במיניוואן שלה ומקשיב ל'לשחרר' מ-'לשבור את הקרח' בלופים ומאבד את זה.
מה שמוביל לזה שהוא נפגש איפה שהוא, בחורה פלירטטה איתו באופן לא מובן וזה נגמר בזה שהוא היה עם אודם על הצווארון שלו, וכשהוא חוזר לורן מתחרפנת כי היא בטוחה שהוא שכב באוטו שלה, והוא מתלונן ואומר שאם היא לא הייתה כזו פקעת היא הייתה עדיין נשואה.
פה זה היה הדבר הכי ריאלי וקרוב לרגשות שקיבלתי.
היה לי כואב על לורן אבל זה נמשך בערך 2 עמודים עד שהיא חזרה להיות אלכוהוליסטית מעצבנת, שפשוט יבבה על זה שהיא חיבבה אותו ושיט.
בשלב הזה היא פשוט יושבת כמה ימים ושמה זין על זה שאין לה עבודה אחרי שהיא עבדה בקושי שבועיים, והוא מרגיש שמוק כי הוא עבר את הגבול.
וזהו.
בשלב הזה, אין יותר שום דבר בספר הזה חוץ מפורנו.
ופורנו שכתוב מאוד זוועתי.

איך זה קרה? טוב הם הלכו לבר, לא מודעים שהשני שם, הבחור ראה אותה, התחרפן, גרר אותה לסמטה, דיבר איתה, והם התחילו להתחרמן זה על זה בסמטה.

מה שכן היה את החלק שעיצבן אותי כי היו שני פרקים מנק' המבט של שתי הדמויות, אבל הסופרת רשמה את האותו פאקינג דיאלוג, והיא לא פירטה על רגשות באמצע או משהו כזה, פשוט אותו דיאלוג שהייתי צריכה לקרוא פעם שניה, מבלי שזה הוסיף לי מידע חדש.

ואז זה מגיע

"אני מחכה בקוצר רוח להכנס לתוכך," הוא לוחש. "מחכה בקוצר רוח לזיין אותך."

זה היה שלב שעצרתי הכל ופשוט בהיתי במשפטים האלו.
באמת?
ליז ולין מה עבר לכן בראש כשכתבתן את זה?
מי לעזאזל אומר בקוצר רוח ולזיין באותו משפט??
אתן ניסיתן להכניס שפה גבוהה לספר אבל באותו הזמן אתן משתמשות במילים מאוד ירודות, או פשוט מילים גבוהות מידי לדמויות רדודות שכאלו, שזה פשוט נהרס עוד יותר ממה שזה כבר היה הרוס.

אוקיי, סיפור ארוך אחרי זה, דילגתי 16 עמודים על הסקס שלהם כי לא התכוונתי לקרוא עכשיו 16 עמודים של זבל.
הם מתעוררים בבוקר, מבסוטים וזה, מתחבקים ושיט ומלאי אהבה, מאוהבים כנראה, לא יודעת, ואז לורן חוזרת לעבוד, והבחור מאבד את זה כי הוא לא מזיין ועובד עם אותם אנשים, אז הבחורה אומרת לו שיתחפף והחליטה שפשוט תפסיק לשכב איתו, למרות הכאב המאוד רב ומר שיהיה לה כשהיא תצטרך לעשות את זה.

בסוף היה העמוד ששבר אותי:

כעת אני עומד כאן, כעבור שלושה ימים, וזועף במשרדי, בזמן שהיא נכנסת כל יום עם חיוך כאילו לא קרה דבר. אני רואה אותה מתכופפת ואני נאלץ להחניק גניחה. אני רואה אותה לועסת את העט שלה ואני מדמיין אותה מוצצת לי. אני לא יכול לחשוב בהיגיון. אני אפילו לא יכול ללכת לידה בלי להלחם בצורך לדחוק אותה אל הקיר ולזיין אותה חזק כל כך עד שהיא לא תוכל ללכת.

בשלב הזה פשוט סגרתי את הספר והבנתי שכאן אנחנו נפרדים.
הבנתי שככה הספר יראה; גם מנקודת המבט שלו ושלה, והם יהיו עם מתח מיני ויזדיינו פה ושם, ובסוף יתחתנו.
אבל.
ממש לפני הסוף.

"תודה רבה לכולכם על שבאתם. אני רוצה להרים כוסית לכבוד אשתי לעתיד, ולכבוד גייב ורייצ'ל על שנתנו לי את ברכתם. לחיים."
"לכבוד פיתוי הבוס," אני אומרת ומרימה את כוסי, מחייכת לעבר הגבר שהתחיל בתור הבוס שלי וסיים בתור גבר חלמותיי. הוא רוכן ומנשק את שפתיי, סוגר את העסקה.

והם חיו באושר ועושר לנצח נצחים.

הייתי סקרנית לראות איך זה נגמר.
החיו באושר ועושר זה לא שלי, זה של הספר.
קצת מדמה יריקה לפרצוף אחרי כל הזבל הזה שקרה לפני, ואני ממש לא רוצה לדמיין מה קרה בין עמוד 202 ועד הסוף.
אני לא מבינה מי הצליח להנות מזה, ולמה, אבל זה היה בין הספרים הכי נוראים שקראתי, וקראתי המון ספרים בחודש האחרון שכרוכים סביב הסקס בין הדמויות.
זה היה הכי נוראי ודוחה, ואני אפילו קצת מתחרטת שנגעתי בו, אבל לפחות יכולתי לצחוק מימנו קצת עם חברות.

כך שלסיכום, הספר נוראי מיותר מידי סיבות, ואני רק ממליצה לקרוא את החצי הראשון שלו רק אם ממש ממש משעמם ואין ספרים נגישים, כי הדמויות כל כך שטוחות וחרמניות שלאף אחד לא אכפת מה קרה איתם באמצע עד שהם התחתנו.

» ביקורות נוספות של Drunk Reader
» ביקורות נוספות על פיתוי משעשע - הפיתוי #1