#
אם מתחשק לכם לבקר במקום שטרם ביקרתם, לפגוש אנשים שמעולם לא פגשתם, להיחשף לפעילויות שמעולם לא נחשפתם אליהם – זה הספר בשבילכם (אפילו לא צריך ויזה). ג'וליי בראה עולם אחר, עם אנשים המתנהלים לפי חוקים אחרים מהמוכרים לנו.

שריל היא רווקה בת 43, החיה לבד. היא עובדת בחברה שמוכרת קלטות הגנה-עצמית לנשים (וכדי שאלה לא יבזבזו סתם את זמנן, הקלטות מצהירות גם על עיצוב גופה של המשתמשת) היא מאמינה בגילגול נשמות. לא הבודהיסטי הפשוט אלא סוג גלגול נשמות תוצרת עצמית. יש לדעתה אנשים/נשים/ילדים שהיו איתה בקשר בדורות קודמים והיא יכולה לזהות אותם, כשתפגוש בהם. היא הולכת לטיפול באמצעות צבעים אצל כרומותרפיסט (מה, לא ידעתם שיש תרפייה כזאת?) ובולעת "אדום" (שלמעשה שקוף וטעמו כמים) בבוקר, לפני שתן ראשון. היא לא מסוגלת להתמודד עם עימות, עם דחייה, עם ביקורת, ולא מסוגלת לסרב לארח בביתה, לתקופה בלתי מוגבלת, את ביתם של הבוסים שלה. זו בת 20 גסה ובלגניסטית, שבניגוד למארחת שלה נהנית מעימותים, מילוליים ופיזיים, וממעטת להתרחץ.
אולי נדמה לכם שהיכרתם את שריל. שהיא היתה השכנה שלכם בדלת ממול, או שפגשתם אותה בחוג לכתיבה יוצרת. האמינו לי שהתיאורים של ג'וליי מציירים אישה, התנהגות ומניעים שאני, לפחות, מעולם לא פגשתי.

ג'וליי היא אמנית רב-תחומית: היא במאית, תסריטאית, שחקנית וזמרת, רשימת הפרסים שקיבלה ארוכה, ומישהו כתב שכל מה שהיא נוגעת בו הופך לזהב (או רב-מכר). היא הזכירה לי את קלי לינק שכתבה סיפורים קצרים מופתיים גם היא מקורית וייחודית עם סיפורים שמאתגרים את הדמיון.

הספר שונה מכל מה שקראתי. חלקו בזכות כשרון הכתיבה של ג'וליי, המשלבת תיאורים מוזרים של מציאות לא מוכרת, עם תיאור דמויות שטרם נראו כמותן. היא מתארת באופן חי את מה שהיא רואה כאמת. משתמשת בגרוטסקי ובדמיוני ומשאירה את הקוראת פעורת-פה. אין ספק שכתיבתה מקורית ושנונה, מתפוצצת מכישרון. מצד שני הסיפור הוא החלק החלש ביותר שלה. בניגוד להקדשת תשומת לב מירבית לתיאור הדמויות, העלילה מקרטעת וקורסת עם התמשכות הסיפור. ואם כבר מדברים על דמויות - אף אחת מהן לא הצליחה להתקרב אלי מספיק לאהדה.
הכריכה, שאויירה ע"י אחד JooHee Yoo, יפה מאד בעיני ומעבירה לא מעט מרוח הספר.

נפש של גיבורה שמתוארת כמעט ללא גבולות בין המודע לתת מודע. ספר לא פשוט של מסע, שכולל אלימות לא מעטה ומתיחת גבולות שהעיפה לי ת'מח.

להבדיל מספרה החדש של ג'וליי - על ארבע שהיה המפגש הראשון שלי עם הסופרת ולא ממש אהבתי הספר הזה הוא טוב ומיוחד ומרתק במידה רבה בגלל המוזרות שבו והיותו בלתי צפוי. מאד נהינתי.

שבוע אחרי שסיימתי, הספר של מירנדה ג'ולי עדיין מעסיק אותי. ג'ולי היא אחת הסופרות היותר חביבות עליי, ואני מנסה להבין מה לא עבד הפעם, ברומן הראשון שכתבה, ודווקא עבד היטב בסיפוריה הקצרים, שכתובים באותו סגנון וזכו לשבחים רבים. בינתיים, מסקנה חלקית: הגיבורות שלה ראויות לחמלה, אבל הכתיבה הגרוטסקית הופכת את החמלה לבלתי רלוונטית. כמו אצל גוגול, נניח. קשה לחמול ולצחוק בו בזמן, כמו להתעטש בעיניים פקוחות. זתומרת, המחבר המובלע של ג'ולי הוא במפורש בצד של החזקים הפעם, לא של החלשים. זה שינוי רדיקלי. הכתיבה הפעם גברית בפנימיותה, אבל נשית בגינוניה החיצוניים. וזה מבלבל. כל זה, או שאני פשוט זקנה מדי לתעלולים האלה