#
אם מתחשק לכם לבקר במקום שטרם ביקרתם, לפגוש אנשים שמעולם לא פגשתם, להיחשף לפעילויות שמעולם לא נחשפתם אליהם – זה הספר בשבילכם (אפילו לא צריך ויזה). ג'וליי בראה עולם אחר, עם אנשים המתנהלים לפי חוקים אחרים מהמוכרים לנו.
שריל היא רווקה בת 43, החיה לבד. היא עובדת בחברה שמוכרת קלטות הגנה-עצמית לנשים (וכדי שאלה לא יבזבזו סתם את זמנן, הקלטות מצהירות גם על עיצוב גופה של המשתמשת) היא מאמינה בגילגול נשמות. לא הבודהיסטי הפשוט אלא סוג גלגול נשמות תוצרת עצמית. יש לדעתה אנשים/נשים/ילדים שהיו איתה בקשר בדורות קודמים והיא יכולה לזהות אותם, כשתפגוש בהם. היא הולכת לטיפול באמצעות צבעים אצל כרומותרפיסט (מה, לא ידעתם שיש תרפייה כזאת?) ובולעת "אדום" (שלמעשה שקוף וטעמו כמים) בבוקר, לפני שתן ראשון. היא לא מסוגלת להתמודד עם עימות, עם דחייה, עם ביקורת, ולא מסוגלת לסרב לארח בביתה, לתקופה בלתי מוגבלת, את ביתם של הבוסים שלה. זו בת 20 גסה ובלגניסטית, שבניגוד למארחת שלה נהנית מעימותים, מילוליים ופיזיים, וממעטת להתרחץ.
אולי נדמה לכם שהיכרתם את שריל. שהיא היתה השכנה שלכם בדלת ממול, או שפגשתם אותה בחוג לכתיבה יוצרת. האמינו לי שהתיאורים של ג'וליי מציירים אישה, התנהגות ומניעים שאני, לפחות, מעולם לא פגשתי.
ג'וליי היא אמנית רב-תחומית: היא במאית, תסריטאית, שחקנית וזמרת, רשימת הפרסים שקיבלה ארוכה, ומישהו כתב שכל מה שהיא נוגעת בו הופך לזהב (או רב-מכר). היא הזכירה לי את קלי לינק שכתבה סיפורים קצרים מופתיים גם היא מקורית וייחודית עם סיפורים שמאתגרים את הדמיון.
הספר שונה מכל מה שקראתי. חלקו בזכות כשרון הכתיבה של ג'וליי, המשלבת תיאורים מוזרים של מציאות לא מוכרת, עם תיאור דמויות שטרם נראו כמותן. היא מתארת באופן חי את מה שהיא רואה כאמת. משתמשת בגרוטסקי ובדמיוני ומשאירה את הקוראת פעורת-פה. אין ספק שכתיבתה מקורית ושנונה, מתפוצצת מכישרון. מצד שני הסיפור הוא החלק החלש ביותר שלה. בניגוד להקדשת תשומת לב מירבית לתיאור הדמויות, העלילה מקרטעת וקורסת עם התמשכות הסיפור. ואם כבר מדברים על דמויות - אף אחת מהן לא הצליחה להתקרב אלי מספיק לאהדה.
הכריכה, שאויירה ע"י אחד JooHee Yoo, יפה מאד בעיני ומעבירה לא מעט מרוח הספר.


















