אחד המקרים הנדירים בהם הסרט טוב בהרבה מהספר.
ספרון דקיק מדי, שבערך כל מה שנמצא בו מתואר בסרט בפירוט רב יותר ובאופן מרגש בהרבה (למרות שראיתי את הסרט מזמן, אז אולי אני טועה). היה כדאי להוציא בעברית ספר קצת יותר עבה על "איש הפיל". לצרף עוד מקורות עליו, כולל מכתבים וחיבורים שג'וזף מריק ("איש הפיל") כתב על עצמו..
מה גם שקראתי קצת באינטרנט על הפרשה לאחר שסיימתי את הספרון, ומצאתי שיש מחלוקת על האמת העובדתית בתיאורים של טריווס כאן. כך למשל הוא מתאר שאמו של מריק נטשה אותו בגיל צעיר, בעוד אחרים טוענים שהיא גידלה אותו והוא בחר לעזוב עבור ירידים..

בכל מקרה, מאכזב, גם אם יש קטעים מרגשים ויפים לא מעטים בין הדפים כאן.

"שאלתי ידידה שלי, אלמנה צעירה ויפה, אם תהיה לדעתה מסוגלת להיכנס לחדרו של מריק בחיוך, לאחל לו בוקר טוב וללחוץ את ידו. היא אמרה שהיא מסוגלת ואכן עשתה זאת. זה לא השפיע על מריק האומלל כפי שציפיתי. אחרי שהרפה מידה, הוא הרכין את ראשו אל ברכיו ומירר בבכי שנראה לי כאילו לא יחדל לעולם. המפגש הזה הסתיים. אחר כך סיפר לי שהייתה זו האישה הראשונה שאי פעם חייכה אליו, והאישה הראשונה בכל ימי חייו שלחצה את ידו."

מפלצת כמחשבה חשוכה

באחרונה יש לי פטיש, אני מבקש לקרוא ספרים ישנים, ששימשו השראה לסרטים מיוחדים שראיתי, שעדיין חרוטים בזיכרוני היטב. כך קראתי את גברים במלכודת, העוסק באכזריות אנושית. כעת אני מבקש לקרוא את איש הפיל, שחווית הסרט שראיתי הייתה מטלטלת ומיוחדת.

מה היה בו בסרט איש הפיל? הוא היה נועז לתקופתו באופן שהיה סרט שחור לבן, המיטיב לתאר את התקופה הקשה של המהפכה התעשייתית, שבעטיה מאות אלפי איכרים נדחקו משדותיהם, אל העיר הדחוסה, האפופה בערפילי פיח של תעשיית הפחם. היה שם עוני משפיל, פשע גואה ואיבוד צלם אנוש. בכדי להמחיש את התקופה, התסריטאי בחר גיבור לחלוטין לא צפוי, אדם שהוא שיא העיוות הגופני, כיעור מזעזע המעורר בעתה. עכשיו באו ונהפוך אותו למי שיוצר אמפטיה לאישיותו, דרכו אנחנו נחשפים למגוון רגשות ותכונות אנושיות מטלטלות, הנעות מפחד, רשעות, בצע כסף, דעה קדומה, שנאה לשונה, ומולם חמלה וקבלת השונה, תכונות אנושיות חוצות תקופות ונכונות גם לתקופתנו, בעיתוי בו מתנהל מאבק הלהט"יבים, להכרה בזכויותיהם, המחייב לא פעם שחרור מדעות קדומות חשוכות, ומפוליטיקה של מפלגות דתיות, הרואות בהם חוטאים ולא מוסריים, המנסות להכתיב להם ולנו את חיינו ובכך הן פוגעות ביסודות חופש הפרט ובעקרונות הדמוקרטיה והסולידריות האמורים להיות נר לרגלנו. לכן לעתים מבט על מקרה אחד, מספק לנו לא פעם תמונת מצב חברתית כוללת, המעוררת לחשיבה.

לספרון הקטן, שיצא לאחרונה בהוצאה מחודשת, נחשפתי במקרה וללא צפיות מוקדמות. דווקא מספר דפיו המעטים קסמו לי כספר קריאה לא כבד בעיתוי של הקיץ הנורא, המקשה על קריאה מכבידה, ולכן לספר הזה נגשתי מתוך סקרנות, וללא צפיות מוקדמות.

הספר הזה הוא בעצם, סוג של יומן אישי אותו כתב פרדריק טריווס, רופא בית חולים ציבורי שגילה באקראי את איש הפיל, והחליט לדאוג לו לפינה מגוננת בבית החולים, כתיבה המספרת את נקודת מבטו למפגש עם האיש היוצא דופן, הסוקרת את חייו, כולל תחלואיו עד ליום מתו, בכתיבה מינימלית, תמציתית שכמעט מזכירה דו"ח רפואי ותצפית לא ספרותית. הוא בעקר מביא את רשמיו ומחשבותיו, ומעט את מחשבותיו של איש הפיל. לכן את הספר הזה צריך לראות באופן אחר, כמסמך מקורי המתאר אירוע יוצא דופן בתקופה הוויקטוריאנית, דרכו אנחנו נחשפים לאווירת התקופה, להבדל העצום בין המעמדות בחברה הבריטית, לעובדה שבריטניה שהייתה שליטה בימים וביבשות ונמצאה בשיאה, אבל בקרבה התקיימו מחזות של שפל אנושי מקוממים ומעוררי תעוב.

בספר אנחנו נחשפים למושג נתינת העשירים לעניים, ועדיין התקשיתי להבין האם מדובר בתכונה של חמלה אנושית וחסד, נכונות לחלוק עם העני ולהזדהות עם מי שלא שפר עליו גורלו, או בזיוף והעמדת פנים לחסד נוצרי ולהומניות, המאפשרים להרגיש היטב למרות קיום מצפון חברתי עקום. לעתים היה נדמה לי כי מדובר באופנת פגוש את המפלצת וספר לחברה בסלון התרבותי, מעשה שהוא מציצנות אנושית לשמה, שלא שונה מזאת המתבצעת על ידי ההמון הנבער.

גם כעת לאחר שנים הספר הזה מעורר מחשובות, על טוב ליבו של האדם, לעומת הרוע שבקרבו, על האמת והעמדת הפנים שקיימת בהתנהגות האנושית, על הנאורות והמחשבה החשוכה הנמצאות לא פעם בקונפליקט האחת עם השנייה, באופן שמסביר את הקדמה האנושית כמאבקים מתמשכים, שלא פעם נקשרים לסיפורים קטנים ואנושיים, כאיש הפיל הממחיש היטב סוגיות חברתיות מורכבות.

הנאורות, התגבשה בעידן הארה, המונח הבריטי הוא - The Age of Enlightenment, הקשור למילה אור. הספר והסרט ממחישים היטב את המושג נאורות כבסיס לקדמה האנושית. לעומת האור המבליח מהחשכה, קיימת דעה קדומה וחשוכה כמפלצת השוכנת במחשבות בני האדם. היא עדיין קיימת ומאיימת למרבה הצער. התפקיד שלנו כבני אנוש, הוא לצאת ולהילחם נגדה באמצעות האור.