וואו, המצחיקה עם העגילים!
קראתי אותו לא מעט פעמים, אבל לאחרונה קראתי אותו שוב כי חשבתי שהוא יכול להתאים לילדה שאני חונכת...
וכה התלהבתי מהקריאה החוזרת, עד אשר החלטתי בלב פועם מהתרגשות שזו הזדמנות לגרום לשובבה לאהוב ספרים.
סתם, עזבו לאהוב ספרים - לקרוא.
זו לא פעם ראשונה שאני עובדת עם ילדה "אלרגית" לקריאה, ואני נמשכת לחקור את שנאת הקריאה כמו מדענית לתופעת טבע.
איך אפשר לא לאהוב קריאה??? זה בלתי אפשרי מבחינה ביולוגית!!
אבל נו, מילא..
(ספויילר - הילדה עדיין מעדיפה לדבר עם חברות ולא לקרוא שום דבר...!)
קראנו כמה עמודים, שזה מה שהספקנו בשעה,
ובשיעור שלאחריו היא אמרה לי שהקריאה בספר הזה הייתה הדבר שנהנתה ממנו במיוחד.
(אבל כנראה לא עד כדי כך שיהיה לה מספיק חשוב לדעת את ההמשך, לא שידוע לי בכל אופן... האם יום אחד היא תחליט לקחת אותו מיוזמתה מהספרייה?? בהחלט אחד החלומות בהקיץ היפים שלי!)
ספר מושלם.
נכון, אמנם יש המון מילים קשות, ולפני שהתחלנו לקרוא הייתי צריכה להבטיח לה שהסוף הוא טוב, כי החיים של גיבורת הסיפור לא כל-כך...
אבל יש בו המון הומור -
ובעיני הוא עדיין אקטואלי. אם נניח בצד את המילים שהיום לא כל-כך בשימוש ודברים שהשתנו מבחינה תרבותית - עיקר העלילה עדיין רלוונטי,
למשל: מעמדות חברתיים וחרמות אכזריים בכיתה, מורים שלא מאמינים לך שהכנת בעצמך את השיעורים בלי עזרה (גם זה קרה לי אישית, ואולי גם לרוב האנשים שכתבו טוב מדי לגילם בילדות), נער שכל הבנות מאוהבות בו, להיות בתפקיד ה"ידידה" של אותו נער כשאת רוצה להיות דווקא ה"חברה", ולהסתיר מההורים דברים שאת עושה...
מתאים לדעתי בעיקר לתחילת גיל ההתבגרות
ואני אתן לו 10 מתוך 10 במדד יעלה


















