ביקורת ספרותית על קיצור תולדות ישראל מאת מיכאל בר-זהר
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 6 ביוני, 2018
ע"י רויטל ק.


קיצור תולדות ישראל הוא פרוייקט שאפתני למדי.
30 פרקים שסוקרים את תולדותיה של מדינת ישראל בעיקר מהזוית ההיסטורית והפוליטית, אך אינם נמנעים מהזוית התרבותית, האמנותית והכלכלית.
מטבע הדברים התוצאה המרתקת היא גם לא מעט שטחית, כי בכל זאת, כמה אפשר להעמיק כשמדובר בספר שכל פרק שלו יכול לפרנס (בעצם למה יכול? פרנס) כמה וכמה ספרים עבי כרס.
התוצאה שטחית, אם כך, וגם מוטה.
למיכאל בר-זוהר יש אג'נדה.
היא באה לידי ביטוי בעצם בחירת הנושאים המרכזיים וגם בכתיבה עליהם.
הקשר שלו לבן גוריון, למשל, בולט. הוא אינו יכול להימנע מלתרץ את טעויותיו כשהוא מצביע עליהן, הוא כמעט מציע לו, בדיעבד, התנהגות אחרת שהיתה יכולה לסייע לו.
ולפעמים - האג'נדה לא מקופלת בין המילים אלא בולטת כמו סומנה במרקר בלב הספר:
"לעדות המזרח - או היהודים הספרדים כפי שקראו לעצמם - היה משקל פוליטי גבוה בהרבה מבעבר.
הצבעתם לליכוד הפכה להיות מעין הצבעה שבטית, של נאמנות מסורתית מנותקת משאלות של מדיניות או של ביצועי המנהיגות"

זאת, מן הסתם, בניגוד לאשכנזי הממוצע, שלעולם אינו מצביע בטרם הכין טבלה השוואתית מפורטת ובה פירט את הישגיו וכשלונותיו של השלטון בכל תחום ותחום, ולמד בע"פ את מצעי הפלגות להן הוא שוקל להצביע. מפלגות שמשתנות תדיר, מאחר והוא אינו מצביע באופן "שבטי" או "מסורתי", חלילה.

למרות שבסך הכל אני מכירה את ההיסטוריה הישראלית וכמעט ולא נתקלתי בספר בפרשיה או אירוע שלא היו מוכרים לי, היה לספר מה לחדש לי בפרטים הקטנים, בפוליטיקה שמאחורי הקלעים, שמעולם לא התעניינתי בה במיוחד, בסידור האירועים על ציר הזמן.
עם זאת, הבחירה לכתוב ספר היסטורי סיכומי שמגיע עד ימינו שגויה בעיני. בחירת נושאים היסטוריים מרכזיים דורשת פרספקטיבה מסויימת, שלא יכולה להיות כאשר כותבים על אירועי השנים האחרונות, ולכן הפרקים האחרונים בספר הם הפחות מוצלחים.
בפרט, אי אפשר שלא לציין לרעה את הפרק האחרון בו הכתיבה הופכת להיות פובליציסטית, הרבה יותר מאשר היסטורית.

למרות חולשותיו, מדובר בספר קריא מאוד, מהנה לקריאה ובעל ערך מוסף.
העברתי לילדים, נראה אם הוא יצליח לתפוס אותם.
28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ערגה (לפני 14 שעות)
תודה עמיחי.
אלך על ההצעות שלך, במיוחד שאוטוטו קיץ, וחופש,
זה בעיקר הזמן של אבי לקרא :)
עמיחי (לפני שבוע וחצי)
ערגה, אולי אחד מספריו האחרונים של מרדכי נאור: "ככה היינו" או "הטור התשיעי" (המשך ל"הטור השמיני").
או אולי הספר החדש של בני מוריס: "מדיר יאסין לקמפ דיוויד".
ערגה (לפני שבוע וחצי)
לא נראה לי שיתאים להורים שלי. מחפשת בשבילם משהו על הארץ עם חידושים.
הם לא הסטוריונים אבל אבי די חובב הסטוריה.
אשמח להמלצות בתחום.
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
תודה רץ.
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
תודה tuvia, תהנה...
רץ (לפני שבוע וחצי)
רויטל - ביקורת טובה, המבטאת הבנה לכתיבה היסטורית, אהבתי.
tuvia (לפני שבועיים)
אני מאוד אוהב את כתיבתו של בר זוהר והעובדה שהספר מגלה טפח ולפעמים טפחיים זה כבר סיבה למסיבה , אולי אקרא בעתיד
רויטל ק. (לפני שבועיים)
תודה מחשבות
רויטל ק. (לפני שבועיים)
אותו אעביר כבר ישר לילדים ;)
בן ה-9 כבר בלע חצי, מה שמראה עד כמה הספר קריא.
גלית (לפני שבועיים)
בבקשה: (8 ובשמחה ואם כבר חרגת מאזור הנוחות שלך... הנה לך אתגר שמן,
הספר החדש של תום שגב ,מדינה בכל מחיר על בן גוריון , הרכישה שלי בשבוע הספר הנוכחי... קניתי רק אתמול אז אני לא יכולה להמליץ אבל מהכרותי עם כתיבתו של תום שגב (שאינה חפה גם היא מאג'נדה אם כי זו מועברת בצורה עדינה יותר) הוא צפוי להיות מצויין
עמיחי (לפני שבועיים)
יעל, אני מסכים איתך. אכן "הבדל דקיק אבל קיים".

רויטל ק. (לפני שבועיים)
הבנתי שהתייחסת לסגנון, ולזה התייחסתי:
זה גם לא הסגנון שלי. קראתי מעט יחסית ספרים מהז'אנר, ובעיקר בנושאים שממש ריתקו אותי. הפתעתי את עצמי עם הספר הזה.
אני מספרת את זה כקוריוז, לא כניסיון שכנוע:-)
yaelhar (לפני שבועיים)
עמיחי - היום כל הכללה של עדה נכנסת תחת "דעה קדומה" או "גזענות".
לפעמים זה באמת דעה קדומה/גזענות. לפעמים זה מה שהסופר מאמין שקרה. ההבדל דקיק אבל קיים.
yaelhar (לפני שבועיים)
"על ספר שכנראה לא אקרא"
מתייחס בדרך כלל לסיגנון (אני לא נוטה לקרוא ספרי היסטוריה עיוניים) ולא לטיבו של הספר.

אין לי בעיה עם התנגשות של אג'נדות. הקושי שלי הוא בפרשנות על פי אג'נדה הסותרת לפעמים את מה שאני יודעת.
מחשבות (לפני שבועיים)
יופי של סקירה. שכנעת.
רויטל ק. (לפני שבועיים)
יעל וגלית, מסכימה באופן חלקי.
כמו שאפשר לראות מביקורות מסויימות פה באתר על ספרים שעוסקים ביוסף בן מתיתיהו - לאנשים יש לפעמים אג'נדה גם בנושאים היסטוריים רחוקים.
אין לי בעיה עם התנגשות בין אג'נדות, אני חושבת שרצוי ובריא לקרוא גם דברים שמתנגשים עם האג'נדה שלנו ומאתגרים אותה.
(כמו שאמרתי - העברתי את הספר לילדים).
אבל אני מאמינה בקריאה ביקורתית ובלדעת לזהות אג'נדות.

לגבי ה"על ספר שכנראה לא אקרא", הספר ממש הפתיע אותי.
גלית המליצה לי עליו, והכנסתי אותו באופן מאוד תאורטי לרשימה שלי, אבל לא חשבתי שאי פעם באמת אגיע אליו.
במקרה, נתקלתי בו מיד בכניסה לספריה ולקחתי בהנחה שרוב הסיכויים שהוא יוחזר בלי שאקרא אותו.
התחלתי אותו בשבת לפני הצהריים, עד מוצ"ש סיימתי - וזה כולל שנ"צ וקצת יחס לילדים.
הוא ממש תפס אותי, הוא כתוב בצורה קלילה מספיק כדי להנות ממנו אבל אינטליגנטית למדי.
לא הסגנון הרגיל שלי (יעיד בעלי, שהיה די מופתע לראות אותי עם הספר הזה - "ממתי את קוראת דברים כאלו?") אז לגמרי הפתעתי את עצמי.
אה, וזה המקום לומר תודה, גלית, על ההמלצה:)
רויטל ק. (לפני שבועיים)
תודה עמיחי
גלית (לפני שבועיים)
מה שיעל ,אבל צודקת רוויטל בהחלט הרגשתי את האג'נדה של הכותב וצודקת גם יעל שרק בגלל שזה כל כך קרוב זה בולט לעין.
לכל כותב יש אג'נדה כולל מי שכתב את ספר מלכים
מי אמר שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים?

אני נהניתי מהספר ,בעיקר מכך שהוא לא "מקצועי" למרבה הצער ספרי היסטוריה מקצועיים בד"כ קשים לקריאה, יבורך כל פרוייקט שמנגיש את ההיסטוריה ומציג אותה כאנושית ולא כאסופת תאריכים ומלחמות.
אני מצאתי את החן בפרטים הקטנים ,כמוך רויטל גם אני מכירה את ההיסטוריה הזו אבל בהחלט שמחתי לקרוא קצת "מאחורי הקלעים"
עמיחי (לפני שבועיים)
יעל, באופן כללי את בהחלט צודקת.
אבל מה דעתך על הציטוט שרויטל ציטטה מהספר? הוא לא דעה קדומה נטו של המחבר?
לי יניני (לפני שבועיים)
מסכימה לגמרי עם יעל
yaelhar (לפני שבועיים)
ביקורת טובה על ספר שכנראה לא אקרא.
להיסטוריונים תמיד יש אג'נדה. אבל כאשר הם כותבים בסמכותיות על דברים שאירעו לפני מאות שנים, הקורא עשוי לקבל את דעתם המלומדת. לעומת זאת כשהקורא חי (פחות או יותר) בתקופה עליה נכתב ספר ההיסטוריה, מן הסתם האג'נדה של עצמו יכולה להתנגש עם הידע של הקורא.
עמיחי (לפני שבועיים)
ביקורת מצוינת, תודה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ