אמא, תשמעי איזה קטע. כך אמר לי הסטודנט שלי. כמה אנשים במכללה עשו משהו מה-זה-מגניב. הם סידרו סקריפט מיוחד במחשב בחדר הרצאות. ככה אם מרצה נכנס, ורוצה להראות מצגת, הוא צריך לחבר את המחשב למקרן, נכון? אז כשהוא מחבר את המחשב למקרן, סדרו לו מין מסך כחול כזה, שמבקש שם משתמש וסיסמה. בלי זה הוא לא יכול להפעיל את המקרן. אבל השם משתמש והסיסמה שהוא מקליד מגיעים למעשה למחשב של אחד מהחבר'ה. שם הם עוברים תהליך של וידוא, שהוא אכן הכניס את הסיסמה שלו, ורק אז הוא יכול להראות את המצגת.
רגע, אני רוצה להבין. פרצתם ליוזר של המרצה במכללה. אמרתי.
לא של מרצה אחד. בתיאוריה של כל המרצים במכללה. כך הנער. וזה לא הייתי אני, אמרתי לך. זה כמה אנשים במכללה.
והם לא עלו עליכם? סתם ככה מסך שמגיע במקום שהוא לא היה קודם ולא אמור להיות?
אה, ברור. אמר החצוף הצעיר. ברור שחלק מהם הבינו מה קורה פה. בטח אלה שמלמדים מחשבים. אבל איזו ברירה יש להם? הם לא יכולים לבטל את השיעור, נכון? והם צריכים את המקרן. כך שלא ממש היתה להם ברירה.
הבנתי. אמרתי בזהירות. ו... מה עשיתם. כלומר, מה החברים שלך עשו עם המידע הזה?
אה, כן. זה היה נחמד. הגענו בערב, השתמשנו ביוזר של המרצה, וראינו סרט על המסך הגדול של חדר ההרצאות.


טוב. זה מעניין. אנשים עושים המון דברים מתוחכמים,עובדים מאוד קשה, ורואים סרט. מזל שאני לא מרצה שלהם. בלילה ההוא נדדה שנתי. הלכתי לעשות את מה שאני עושה תמיד במקרים נואשים כאלה. היינו, לשחק באבלס במחשב. חלונות קפצו עלי מכל עבר. אחד הודיע לי שזכיתי בהגרלה של מיליון דולר, וכל שעליי לעשות זה להכניס את מספר חשבון הבנק שלי למקום המתאים. עוד חלון הראה לי קישור שנורא כדאי לי ללחוץ עליו, כדי לראות תמונות מרתקות מן האנטומיה האנושית. שם דווקא כדאי לי להכניס את שם המשתמש של חשבון המייל שלי. וגם סיסמה. כמובן. החלון השלישי הודיע לי שהמחשב שלי מלא בוירוסים ובסוסים טרויאנים. כדי לבטל אותם אני חייבת להקליד את חשבון האשראי הזה.


ב Znet היו סתם פרסומות. באנרים הבהבו והתרו בי שממש כדאי לי לעבור לתעודת זהות חכמה. איזה חכמה? צעקתי עליהם. אני לא אוהבת דברים "חכמים". אפילו הטלפון שלי טיפש. אבל כדאי לך. אמרו החלונות וקפצו עלי בשלל צבעים וזיקוקים דינור. זה יעזור שלא יגנבו לך את הזהות. כן? שאלתי. ומה לגבי המאגר הביומטרי? מה לגביו? שאל השר גדעון סער בקול סמכותי מתוך הרמקולים שלי. מה יקרה אם יפרצו אליו? שאלתי. אה, אמר גדעון ברוגע. אל תדאגי. אנחנו נשמור עליו ממש טוב. אף אחד לא יפרוץ.

אמא, את בסדר?
זה היה הבן-יקיר-לי: פשוט נרדמת כאן, על הספה, והספר שלך נפל.
אה, אוף. זה היה חלום רע. מזל שזה לא מציאותי.

ואז חזרתי אל הספר שלי וגיליתי שזה כן מציאותי. מאוד מציאותי. זה לא שעלולים לפרוץ למאגרים ממוחשבים. פריצה למאגרים ממוחשבים נעשית בשגרה, כדבר רגיל. ולא צריך להיות פושע מנוסה כדי לעשות הרבה נזק. גם חנונים בני 16 יכולים. פושעים שלא נראים פושעים, חוק שלא מצליח להתגבר על חידושי הטכנולוגיה, ולהבין אותם. משטרה וכוחות אבטחה שכבולים אל גבולות ושפה, שאינם מטרידים בכהוא זה את האנשים שאותם הם אמורים לרדוף. אתרי אינטרנט גלויים לכל, שעוסקים בסחר במספרים של כרטיסי אשראי ומידע דיגיטלי נוסף, תעשייה שלמה של מכשירים להעתקת מידע מכספומטים. מה שתרצו. ספר מלא מידע, ומידע מפחיד.

אלא מאי? הכותב, עם כל בקיאותו הרבה, קצת בלבל את היוצרות. במהלך התחקיר המעמיק שהוא עשה, הוא כנראה דיבר יותר מדי עם האקרים. את חלקם הוא ריאיין לאחר שנתפסו. אחרי אחרים הוא התחקה בעזרת מעקב אחרי אתרי האינטרנט ותכתובת המייל שלהם. כך מתקבל מין סיפור רובין הודי, שבו מתהפכות היוצרות, והפושע מקבל הילה של אדם תמים במקרה הטוב, וצדיק גואל ומושיע במקרה הגרוע ביותר. מישה גלני לא מדרדר עד כדי כך, ובכל זאת הקריאה בספר החל בערך ממחציתו היתה מלווה אצלי בטעם מר ביותר. היה יותר נעים אילו הצד שהיה משמיע את קולו היה צד אכיפת החוק, ולא צד הפשע.

ספרו החדש של גלני, הוא המשך ישיר לספרו הקודם ׳מקמפיה׳, רק שהו נוגע בתחום אחר, עבריינות הסייבר.
קריאה בספר פותחת בפני הקורא עולם חדש ונורא, עולם שכניסה אליו פותחת בפניו אוצרות לא יאמנו מצד אחד,
וגיהנום בלתי יאומן מצד שני.
אנשים שידיעותיהם בתחום המחשבים , שקוראים בספר עלולים להגיב באחת משתי הדרכים הבאות: האחת-
הם יגעלו, מהדבר הזה שניקרא מחשב, הם יתכווצו במושבם ויתגעגעו לימים אחרים בהם המחשב לא היה כזאת
מכונה מאיימת.
דרך שניה, הם יתפעלו וסקרנותם תדחוף אותם להעמיק את הידע וללמוד דרכים כדי לעקוף את האיומים החדשים
האלה על פרטיותם ובין היתר חשבונות הבנק שלהם.
מישה גלני, מתאר בספרו הן את צד ה״טובים״, ומלחמתם בעבריינות הסייבר.
הוא מגיע למסקנה ששתי תופעות חזקות שמתאחדות לאחת, בעלת עוצמה גדולה:
מעבר של רבים מאנשי השירותים החשאיים וסוכנים בסוכנויות הפדרליות , בעלי ידע מוכח
וארוך בתחום המחשבים, לשירותם של חברות פרטיות בעלות עוצמה כלכלית
ופוליטית אדירה, ועובדה שניה, שכוחות עצומים שעצורים בחברות פרטיות כגון גוגל, יאהו,
מיקרוסופט ואחרים, הופכים ונהיים מזוהים כחלק מהעוצמה של המדינה האמריקנית, וזו
בתורה, מגינה עליהם כאילו היו חלק אינטגרלי ממנה.
הצד השני לעומת זאת קורה, כאשר אנשי מחשבים ששירתו את המדינה, או את אותם
חברות כלכליות אדירות, חוצים את הקווים והופכים להיות חלק מ״ הרעים״, אשר מטרתם
לעשות כסף מהידע שאותו צברו.
הספר , שבו מתוארת בפרוטרוט הדרך שאותה עושים ההאקרים כדי לשאוב את כספם
של האנשים, תוך שימוש בטכנולוגיה מתקדמת , שאותה מתאר גלני בספרו,
ומביאה אותנו לתובנה הראשונה:
כל העלויות שיש לבנקים כתוצאה מפעילות בלתי חוקית של האקרים ופושעי אינטרנט אחרים,
מגולגלות בסופו של דבר על כתפי הלקוחות.
מכוון שהבנקים לא מעוניינים שהדברים יתפרסמו ( מפחד לפגיעה בשמם הטוב),
הם מסרבים בתקיפות לשתף פעולה עם הגופים שנלחמים בפשיעה בתחום הסייבר.
תופעה נוספת אותה מתאר גלני, ואשר מביאה אותנו לתובנה השניה:
הורים לא מבינים הרבה באינטרנט!
לחברה הצעירים יש יתרון עצום על דור ההורים בידע המעמיק בגלישה
ובתכנות, ולהורים אין מושג ירוק, מה בדיוק עושים ילדיהם עם המחשב ולא פעם
הם מגלים מאוחר מידי, כאשר המשטרה נמצאת אצלם בבית כדי לעצור את הילד
ולקחת באותו זמן את כל הציוד שבו השתמש כדי לבצע כל מיני דברים שלא כל כך
הולכים יד ביד עם החוק.
צעירים אלה, אשר זקוקים לכניסת מזומנים ללא הרף, עושים צעד קטן, שבעייניהם
לא כל כך נורא, אבל בעצם, זהו צעד ראשון בדרך למדרון תלול שמוביל אותם למדרון
חלקלק שסופו באיזה שהוא בית סוהר.
תובנה שלישית:
לפשיעה באינטרנט אין גבולות!
מדינות מאפשרות לפעמים להאקרים לפעול בתחומם כנגד צד שלישי, כאשר
זה האחרון נימצא במצב יריבות עימם.
כך לדוגמה, רוסיה, אוקראינה, ומדינות נוספות מהגוש הקומוניסטי לשעבר,
משמשות בסיס לכנופיות האקרים, אשר מרוקנים את חשבונות הלקוחות בבנקים במערב.
אבל אם חס וחלילה, יתקפו האחרונים את היד המושטת וינגסו בה, תהלום בהם החרב המתהפכת
של המשטר.
מסקנה,
לא כדי להיות תלוי היד המושטת לך לא בתור ׳רע׳ ולא בתור ׳ טוב׳.
רוסיה פתחה תוכנת מחשבים, ומחייבת את כל ספקי האינטרנט להשתמש בה.
תוכנה זאת משמשת בתור העין של האח הגדול כדי לפקח על התנועה של המשתמשים,
ואם יש צורך יכולה לשמש כבסיס לתביעה כנגד המשתמש.
ובמידע והמשתמש לא נתבע לדין, כל תעבורת האינטרנט שלו מאוחסנת במרתפי הFSB, המחליף
הצעיר של הKGB, הידוע לשימצה, האם כבר אמרנו שדבר לא חדש וכלום לא השתנה?
אסור גם לשכוח, שבמדינות המערב, ובמיוחד בארה״ב לאחר 9/11 , קיים מעקב ללא סוף
אחרי תעבורת האינפורמציה של האזרחים ע״י מערכת אשלון, Échelon , שמסוגלת להתביית
על תקשורת דיגיטלית בכל מקום בעולם.
תובנה אחרונה :
עולם המחשבים נמצא במצב של ביעבוע מתמיד, הן של הטובים והן של הרעים.
כוחות ישנים יורדים ונעלמים, ואחרים חדשים עולים, המצב משתנה כל הזמן
וסכנות חדשות מתעוררות מעת לעת.
כיום חיינו נשלטים כמעט בכל על ידי מערכות המחשבים, ובו בעת זאת נהיית יותר ויותר
פגיעה לכוונות של ה׳רעים׳.
ספר יוצא מהכלל, קל לקריאה ואיננו קשה להבנת אנשים שאין להם רקע במחשבים.
מעולה ומומלץ לכל!
טוביה

ספר על עבירות מחשבכמעט לכל מתעני ולא ליודעי ח"ן, או בפירוט טכנולוגי מייגע. יותר כמו ספר בלשי.
הספר מתאר התפתחות פישעי מחשב, ברמות קרימינליות אמיתיות כמו איסוף נתוני חשבונות בנקים, מספרים בחזית וגב הכרטיס, או נתוני חשבונות בנק, סיסמאות כניסה אליהם של משתמשים מהאינטרנט. הזמנות ורכישות של סחורות ועוד ועוד.
הספר מהמם כי עד היום חשבתי כי עבירות מחשב נעשות על ידי בודדים( הורדה של סרט, משחק מחשב או שיר),דבר שניזקו קטן יחסית.
מתברר, כי העסק מקבל עוצמה כאשר יש אירגון היררכי שולט ומישתלט.
מתפתח אפילו מנגנון סחר ואימון. לדוגמה: אם מישהו רוצה לקנות קובץ של כרטיסי אשראי, קוד סודי ופרטים נוספים. כלמה שעליו לעשות להסכים על מחיר, הספק יעביר את הנתונים לצד שלישי, הנאמן יתן מדגם לקונה להערכת טיב ה"סחורה" ורק אז תשוחרר לקונה.
גם הקשיים של אוכפי החוק נפרשים בצורה מעניינת.
ראשית לוקח זמן עד שמתפתחת התודעה כי אין מדובר במשחק ילדים (למרות שרובם צעירים מאוד), אלא בעיה שיכולה להיפרש על מספר מדינות.
הגדרת הבעיה אינה מספיקה, אלא נדרשת הכרה של מקבלי ההחלטות על היקף ואופן המאמץ הנידרש.
הרגישות וההבנה של הניפגעים מהעברות הללו לוקחת זמן.
לדוגמה : אין דין הורדת סרט בודד להורדה סיטונאית של הסרט והפצתו.
מתואר כאן גם השתלטויות על מחשב פרטי (אולי שלך), להפצת תלעים ספאמים או תועבות אחרות. כחל מה שתרגיש כי המחשב איטי.
בקיצור ספר מרתק, הנקרא כספר מתח בזכות הסופר.
הספר אינו מכיל "טכנולוגיות" וטוב שכך כי חדוות הקריאה אינה נפגמת, למרות שמידי פעם מוזכרת תוכנה מסויימת או מונחים שאפשר להתעלם מהם.
מומלץ לכל אדם הבקי ולו במעט במחשבים ובעל עניין בחיים המודרניים.
נ.ב. כמו כל מחלה או נגע, התופעה ניתנת לניצול. ראו תולעים, סוסים טרויאנים ושאר מכות על פרוייקט הגרעין האיראני.
השאלה: האם מקצוען יוצא ל" אזרחות" עלול להחליף נאמנות( לא לאיראנים אלא לחולרות אחרות בעלי טיעון שזה לא יזיק ל,,). ראו לדוגמה יוצאי סיירת שאימנו "חקלאים"( אנשי קרטל הסמים) בקולומביה.