ביקורת ספרותית על זכרונות אבו יוסוף מאת יעקב סבג
ספר טוב

---

הספר נכתב על ידי קצין ששירת ב"צנטרום של הפיילה", בעזה וביהודה ושומרון, במשך כעשרים שנה, במנהל האזרחי.
בישראל, כמו שאנו רגילים, יש כמה גופים שמטפלים בנושא אחד, לעתים מתוך כורח , כמו השב"כ, הצבא וקובעי המדיניות בממשלה.
הבעיה המוצגת בספר היא חוסר התיאום בין הגופים, כלפי פנים וחוסר קו ויעדים ברורים להתייחסות של כל גוף אל האוכלוסייה שנמצאת בשליטתם.
התוצאות, כפי שמוצגות בספר, ברמה המינורית יחסית, כמו טרוניה של אחד מהמקושרים כי הוא דיווח והתריע כבר לשב"כ והנה הוא שוב נשאל על כך בממשל האזרחי, או התפתחות מנגנונים של "מאעכרים", ו"בעלי עניין" אשר ידעו לנצל היטב את אי ההבנות בין הגופים השונים לתועלתם.
הבעיה החמורה הייתה ואולי קיימת, היא ברמה הכוללת. טיפול מורכב ולא מתואם מאבד את היכולת להבחין ולזהות בהתפתחויות חיוביות כמו גופים שמעוינים באמת בקשר בונה עם ישראל, מחד, ומגבלה בזיהוי עלייה והתפתחות של גופים עוינים כמו החמס מאידך.
הספר גדוש בפרטים ומתייחס לתהליכים שחווינו בצורה סלקטיבית ובחלק מהמקרים, מהשקפת עולמו של הכותב. השינויים הדרמטיים בהגמוניה הפלסטינית, העלתה "מלכים לרגע", ותזזית זאת "בלבלה " את הגופים הישראלים וטשטשה את תודעתם והבנתם את המצב.
יום אחד מדברים עם נכבד אחד ולמחרת הוא מורד מגדולתו על ידי ערפאת.
התמימות השלטונית של הישראלים קיבלה משמעויות מוזרות ביותר. בתחילה, התייחסו למרכז ה"שביבה" בפת"ח, גיבריל רג'וב, כמו למפקד הגדנ"ע בארץ, אחר התגלה כי לבחור יש תפקידים "אחרים". ואין זה מקרה יחיד או קיצון.
לצערי, בסיום הקריאה, לא קיבלתי תמונה מסודרת על תפקידו של הכותב במנגנון של הממשל האזרחי, ולא התקבלה תמונה סינכרונית של אירועים, פעולות של אוכלוסייה וארגונים בעזה, ותגובות ממשל וגופים אחרים.
עם זאת, הפרק המסכם, ראוי לקריאה, כיחידה עצמאים ומאירת עיניים.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על זכרונות אבו יוסוף