ביקורת ספרותית על יד אחות מאת נאוה מקמל-עתיר
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 23 באפריל, 2018
ע"י אורי החמודה


:את נאוה מקמל עתיר, אני מכירה כבר מגיל 12, היא תמיד כיכבה אצלי בארון הספרים, היא הסופרת הראשונה שקראתי ספר שלה באורך מלא, עד היום אני לא אשכח את הספר, זה מדהים אותי שמעולם לא נפגשנו,היא ליוותה אותי ברגעים מאוד קשים, הספרים שלה נתנו לי מענה, לכן היה לי מאוד חשוב לתת לה פידבק לגבי הספר האחרון שהוציאה השנה. אחד מהספרים שאהבתי והם עד היום האהובים עלי ''מבחן קבלה'' באותה תקופה סבלתי מנידוי חברתי בכיתה חרם, של חודשיים- שלוש לאחר החרם שעדיין המשיך, אימי קנתה לי מתנת בת מצווה את הספר, היא חשבה שהוא יעזור לי להתמודד, ואכן בליל שבועות אחד לא הפסקתי לקרוא אותו כל הלילה, הוא ריתק אותי וריגש אותי כאחד שהייתי חייבת לקרוא אותו ושוב ושוב במהלך ילדותי, הוא ספר שמלווה גם דמות שעוברת חרם, וגם אכזבות לגבי חלום ישן, אבל לא על הספר הזה נדבר על סול ועל בועז המקסימים במבחן קבלה אלא על ''יד אחות'' שהוא אחד הספרים הראשונים שכתבה לאחר 6 שנים שלא כתבה כמעט דבר חוץ מספרי ילדים ''קיסר השכונה'' ''שקופה'' ו''אות מאבשלום'' שחצי מהם הם היסטורים וחצי מהם לילדים, יד אחות הוא ספר פרוזה הדומה במקצת לאות מאבשלום שמספר את סיפורו של אבשלום פיינברג ושרה אהרונסון וכל הסיפור לאורכו ולרוחבו. הפעם על 4 דמויות מאוד מעניינות של נשים אחת היא סיגי שהיא קיבוצניקית דתייה לשעבר, שעוברת לעיר הגדולה במטרה למצוא את עצמה ועובדת בספריה בתור מנקה, באמצע נתקלת באופירה מנהלת חנות בגדי יד שנייה שנתקלת באוצר גנוז של רחל המשוררת, בנוסף לכך גם מצטרפת לסיפור רגינה אישה ניצולת שואה ערירית שמגדלת ילדה בשם סשה, שאימה עובדת זרה נטשה אותה, בהמשך אופירה וסיגי מגדלות אותה, וארבעתן למעשה שותפות לברית, שמדמה את יחסיהן של המשוררת רחל ואישה בשם לאה, חברות נפש אמיתית(מן אנאלוגיה) בהמשך הדפים התמוגגתי מהסיפור, בוודאי שמאוד הזדהיתי עם דמות הנערה בשם סיגי אך, לפתע הדמויות בסיפור קיבלו משמעות אחרת, כולן חיפשו משמעות להיות שותפות לגורל אחד, והוא איכשהוא מתקשר לחייה של רחל המשוררת ושתיהן מתלוות לכך, דיאלוגים מרגשים, והיו רגעים שדמעות זלגו מעיני במיוחד מסיפורה של סיגי. נערה צעירה שמתמודדת גם עם אהבה, ומנסה להילחם בה בכל הכוח, אך בסופו של דבר האהבה מנצחת, והיא נשארת נאמנה לעצמה, גם אופירה ושאר הדמויות, ספר מרגש, ללא ספק הזכיר לי את הטעם של ''מבחן קבלה'' אבל טיפה בוגר יותר, מיוחד. תודה לך נאוה הלוואי וניפגש באחד הימים.
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ