ספרי הדרכה עצמית וחשיבה חיובית שמתייחסים אל נפש האדם כמו אל איזה כביסה מלוכלכת שצריך לנקות או מכונת כביסה מקולקלת שצריך לתקן - לא עושים לי את זה ולכן קצת החמצתי פנים כשהספרנית המליצה לי על הספר הזה.

אז נכון, הוא כולל 'תובנות' מעמיקות כמו "כשתצאי מהבית, במקום להתמקד בדברים הלא נעימים,המכוערים או המעצבנים, נסי להפנות את תשומת הלב לדברים יפים ונעימים. בחרי לצלם בדמיונך תמונות משמחות שמתרחשות ברחוב" אבל הוא כתוב בצורה נעימה מאוד לקריאה, עם לא מעט חוש הומור, הוא משלב סיפור עלילתי עם עצות למימוש עצמי ומציאת משמעות לחיים שגם אם הן קלישאות , יכול ממאוד להיות שהן גם נכונות.


ואל תשכחו.... "החיוך עולה פחות מאשר חשמל, אבל מפיץ אור באותה מידה" (עמוד 106) וגם "החיוך יפה עוד יותר כשהוא בא מבפנים" (עמוד 109).לא איזה יצירת מופת ספרותית, אבל הספר הזה גרם לי לחייך. וזה לא מעט.

שני כרכי הספר 'האריה האגדי' הם המשך של שני כרכי הספר 'הלביאה הלוחמת' והם מהווים סדרת ספרים קסומה,סוחפת, מרתקת ונפלאה. הסקירה הזו מובאת כאן, אבל היא יכולה להיכתב על כל אחד מארבעת ספרי הסדרה, שנקראו ממש בנשימה עצורה.

מי אמר שאין סופרות ישראליות שכותבות רומנטיקה טובה? שרון חיון גינת מביאה לנו כאן סאגת אהבה שהיא למעשה הרבה יותר: סיפור האהבה שהולך צעד אחד קדימה, וחוץ מאהבה ורומנטיקה וחושניות היא משלבת בסיפור גם המון מתח, מסתורין ועלילה שדוהרת עם התפתחויות בלתי פוסקות, טוויסטים ותפניות, וככל שהעלילה רצה קדימה,כך חלק נוסף מתחבר בפאזל השלם והגדול.

מילה טובה להוצאת 'יהלומים', שמביאה לנו ספרות רומנטית ישראלית טובה, נישה שלא הרבה הוצאות לוקחות על עצמן. ממליצה לכן בעיקר על לינדה מזרחי ועל שרון צוהר.

מילה רעה לסופרת, שרון חיון גינת: ככה להשאיר אותנו במתח עצום אחרי 'הלביאה הלוחמת' עד שיצא 'האריה האגדי'? לא יפה...

הסנדלית לא רק שהיא הולכת יחפה, אלא שבכף הרגל שלה תקועים הרבה מאוד קוצים ודרדרים. אייברי קרוסלין צינית מאוד ביחס שלה לאהבה אחרי שהיא עברה פרידה כואבת כמה שנים קודם לכן, אבל זה לא מנע ממנה להקים יחד עם אחותה עסק משגשג לארגון וניהול חתונות.
אי הבנה גורמת לה לחשוב באחת החתונות שג’ו טרוויס הוא הצלם שאמור לצלם את החתונה, אבל מתברר לה שמדובר בחבר של החתן ושהוא – אותו חבר, איך לא, כמו הגיח מאיזו תצוגת אופנה. באורח פלאי הוא מנסה לחזר אחריה בעקשנות ובאורח פלאי עוד יותר היא משיבה פניו ריקם ומסרבת לו, למרות, כמובן, רגשותיה המודחקים כלפיו. האם הם יממשו בסופו של דבר את אהבתם? נו, מה דעתכם?

במקביל, אייברי מתכננת את חתונת השנה של הבת של אשת חברה נוצצת, מגלה מידע אישי וסודי על הכלה המיועדת וצריכה להחליט איך היא מטפלת בסודות שהכלה מסתירה טוב טוב, סודות שיכולות להיות להן השלכות כבדות.

הספר מקסים! הוא קליל – אבל לא קליל מדי,כתוב בצורה שנונה, הוא רומנטי כצפוי – אבל מצליח לעשות זאת בצורה כובשת, הוא מתוק ומרגש ונוגע ומדמיע, והוא מצליח להתעלות מעל כל ספרי הז'אנר הרומנטי (שאני מאוד אוהבת לקרוא) – ברמה אחת שלמה.

אני ממליצה על הספר לכולן, ובעצם – לכולם. טוב,אולי חוץ מהחבר 'מחשבות' :-)

הכירו את וילודין. נערה שמנה, ולא סתם שמנה, אלא נערה שמנה שגרה בעיירה קטנה שבה כל התושבים מכירים אחד את השני. אמא שלה היתה פעם מלכת היופי המקומית, וכעת היא עובדת כאחות בבית אבות וגם מנהלת את התחרות השנתית של מלכת היופי של העיירה.

וילו וחברתה הטובה אלן עובדות בחנויות בעיר, וילו במסעדה ואלן בחנות בגדים. וילו מחוזרת על ידי בו, תלמיד מתיכון אחר בעיר, והיא מתקשה לספר לאלן על הקשר ביניהם משום שהיא סבורה שהוא לא באמת מעוניין בה בגלל משמניה. אלן לעומת זאת מתקרבת לנערות היפהפיות והרזות שעובדות בחנות ומביעות פליאה על החברות בין אלן היפהפייה לוילודין הכעורה, והדבר תורם להתרחקותן של שתי החברות. מכאן ואילך העלילה מתפתחת בקצב מהיר ולא אפרט מחשש לספוילרים...

הספר הזה מקסים! הוא עוסק אמנם בנושא מאוד נדוש: התמודדותה של אישה שמנה בחברה שמקדשת את היופי, את הרזון ואת המראה החיצוני. אבל הנערה הזו פשוט כובשת. לא תוכלו שלא להתאהב בה: בחוש ההומור, ברגישות, בטוב הלב, בדרך ההתבוננות שלה על החיים בכלל ועל החיים כשמנה בפרט.

הספר הזכיר לי מעט סדרת טלוויזיה שהיתה פופולרית לפני כמה שנים טובות מאוד ושנהניתי לצפות בה – בטי המכוערת.

ספר קליל - אבל לא קליל מדי, עם הרבה חכמת חיים, הומור חינני וכובש וגם דרמה מהחיים. ממליצה.

מה קורה כאשר זוג צעיר מחליט להתגרש אך הדבר לא מתאפשר להם מבחינה טכנית כיוון ש... השופטת פשוט מסרבת?

והשופטת עצמה, שלא נדע, אף דרכה לא סוגה בשושנים. בנה הבכור טבע בנעוריו ונישואיה עלו על שרטון. כשהסיפור יוצא הדופן על סירובה לאפשר לזוג להתגרש מגיע לאוזניו של ג'ק, עיתונאי חדש בעיר, הוא מחליט לכתוב כתבה על כך. האם יירקם סיפור אהבה בינו לשופטת המתוסכלת?

בין לבין משולבים גם סיפוריהן של אימה של השופטת וחברת נעוריה, והם מרכיבים ביחד פסיפס יפה מחיי העיר הקטנה והחביבה.

הספר קריא מאוד, די קיטשי, רומנטי כצפוי, מרגש, גם שמח גם עצוב, מצליח לשלב אפילו מעט מסתורין, הדמויות אנושיות ונוגעות ללב, והספר בסך הכל אופטימי. ממליצה!

לפני זמן מה קראתי את הספר "אחות" של אותה הסופרת, ואהבתי אותו מאוד. לאחר מכן מיהרתי לקנות את "לאחר מכן", חדורת ציפיות. מה רבה הייתה האכזבה... פשוט לא להאמין שמדובר באותה הסופרת...

איך ההרגשה להיות רואה ואינו נראה? אני חושבת שכל אחד היה מעוניין לחוש את התחושה המשונה הזו, אפילו רק לזמן קצר. הספר הזה הותיר בי תחושת מרירות בנוגע לתחושה הזו ולהשלכותיה.

זהו ספר מתח, כביכול, אבל הוא נעדר מתח לחלוטין. יש בו נגיעות על טבעיות שרק תורמים להפרכת העלילה, שהיא ממש לא מעניינת ומשעממת. יש בספר טעויות הגהה ותרגום צורמות ויש בו גם חמישה עמודים תמימים שפותחים את הספר ואשר מוקדשים לתשבחות שהוא קיבל בעיתונים בחו"ל. ככה מוליכים שולל את הקורא...
בזבוז זמן.

מסוג הספרים שיש לי מעט ייסורי מצפון ספרותיים על כך שאהבתי אותו... לא מתעלה לרמה ספרותית גבוהה, לעתים קיטשי, עם יותר מקורטוב של פנטזיה ועלילה מופרכת, הזויה ולפעמים ממש לא הגיונית. ובכל זאת - מרגש, נוגע ללב, קולח מאוד ונעים לקריאה. ויש אפילו פואנטה בסוף שהצליחה להפתיעה אותי.

הספר מרגש מאוד. יש שם שני פרקים שאפילו אדם קשוח במיוחד יבכה בהם: מכתב לאלוהים שכותבת אישה שהולכת למות ממחלה סופנית ומונולוג של אדם שאיבד את אשתו ובתו ונשאר לבד בעולם. עכשיו אתם בטח חושבים: מה אנחנו צריכים את הספר המדכא הזה, כאילו שאין לנו מספיק צרות בחיים... אז זהו, שלא. באופן פרדוקסלי הספר ממש משעשע ולפעמים אפילו מצחיק... יש בו חוש הומור שחור, הקריאה קולחת והעלילה רצופה תפניות והפתעות וחיבורים בין קווי עלילה שונים,לעתים באופן מוגזם... ובזה מתבטא גם החיסרון של הספר: כל התפניות האלה פוגעות קצת באמינות של העלילה.