ביקורת ספרותית על התהום הפעורה בינינו מאת סמנתה יאנג

---

כמה פעמים קראתם תקציר לספר שהתחיל במשפט מהסגנון: "ל-x היה הכל בחיים - בעל מושלם, ילדים מתוקים ועבודה מספקת, עד ש...", או "ל-y לא היו סיבות להתלונן, היה לו הכל - כסף, אישה וחיים יפים - עד היום בו..."
נמאס קצת, לא?
אז כאן זה בדיוק ההפך.
לאינדיה לא היה הכול. רוב הזמן, לא היו לה אפילו דברים בסיסיים, וכשכבר הרוויחה משהו, היא ירקה דם עד שהשיגה אותו. היא הצליחה להתנער מחייה הקודמים, המסויטים, ולבנות לעצמה חממה קטנה שאולי אין בה שום דבר מושלם, אבל היא לפחות מבוצרת היטב. אינדיה הייתה מוגנת. לא נאהבת, לא מאושרת, אבל מוגנת.
עד ש.
אמא שלה החליטה לעקור אותה מהמקום הבטוח שלה - ולאינדיה יש הרבה מה להגיד על ההחלטה הנוראה הזאת - ולהביא אותה למקום חדש, זר ומנוכר, עם אנשים אשר למראית עין אין לה שום דבר במשותף איתם. בבית ספרה החדש, כל התלמידים עשירים, כל הזוגות דביקים, וכל העיניים עוינות. וזה הולך ונעשה יותר גרוע - אחותה החורגת החדשה, אלואיז, מפיצה עליה שמועות הזויות כדי להרחיק ממנה אנשים, ובאופן כללי לא ממש שמה עליה.
אז אינדיה שורדת.
למרות החשדנות המוטבעת בה, הכנות שלה מתחילה לקלף את הקליפות של האנשים סביבה, והיא מגלה כי שום דבר הוא לא כפי שנראה בתחילה, וכי היא עזבה את הבית רק כדי להקיף את עצמה באנשים שרוטים בדיוק כמוה.
נקודת המבט של אינדיה כתובה בצורה יפהפיה. מרתקת, אמיתית, ובעיקר אמיצה. היא בוחנת את הדברים לגופם, ומנסה להתמודד עם כל הצרות והחרדות שנוחתות עליה כמו טיפות גשם במבול. לא תמיד היא פועלת נכון. היא מתרחקת, מתקרבת, ושוב מתרחקת, רק כדי להתקרב שוב. בסופו של דבר, היא מוצאת בעצמה את הכוחות לסלוח לאימה, ולקחת את הסיכון בהתמסרות לאדם שכל סודותיך נתונים בידיו. היא מניפה את הפטיש ושוברת את חומות הנפש שבנתה סביבה, וההדף מפיל את המגננות של כל מי שמכיר אותה, ומאפשר להם ליצור גשר אל ליבה.

אינדיה, אלואיז ופין נכנסו לי ללב. לא ציפיתי לזה, אבל ההתרגשות שאחזה בי הייתה אמיתית. הספר נוגע באופן שבו הורים יכולים להרים את עולמך ורגע לאחר מכן לנפץ אותו לרסיסים. הוא מדבר על התמודדות עם אלימות ויחסי שליטה, על זהות, ועל אהבה בונה לעומת כזו שהורסת כל חלקה טובה. וחבל לי שאנשים יפספסו את הספר הזה רק מפני שהוא מוגש בעטיפה של רומן רומנטי. זאת לא ספרות מופת, אבל תנו לו צ'אנס.

נ.ב: למרות שלאחת הדמויות הראשיות קוראים פין, ולמרות שאנחנו מדברים על סמנתה יאנג, אין בספר סצנות סקס. תצטרכו למצוא סיבות אחרות לא לקרוא אותו.
:)

» ביקורות נוספות של אתל
» ביקורות נוספות על התהום הפעורה בינינו